יומן משפטי

יומן משפטי | לבני הותירה כצוואה את כללי האתיקה לשרים, רגע לפני לכתה

לבני נתניהו

1. ביום חמישי בשבוע שעבר התקיים במשרד המשפטים טקס יוצא דופן, של פרידה משר משפטים בלא שבמקביל נכנס לכהונתו שר חדש. השרה היוצאת, ציפי לבני, שסיימה קדנציה חלקית שנייה במשרד, זכתה לברכת הדרך מבכירי המשרד – זו של היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, אף חרגה אל עבר אמירות היכולות להתפרש כתמיכה פוליטית של ממש.

אולם רגע לפני שיצאה ממשרד המשפטים, כנראה שלא על מנת לשוב לשם בעתיד הנראה לעין, עשתה לבני מעשה מיניסטריאלי אחרון, ראוי ביותר. במשך שנים ממתינים כללי האתיקה לחברי הממשלה לרפורמה משמעותית. בשנת 2006 מינתה ממשלת אולמרט ועדה ציבורית בראשות נשיא בית המשפט העליון בדימוס, מאיר שמגר, לגבש קוד אתי מקיף לחברי הממשלה, שיחליף את "כללי ועדת אשר" למניעת ניגוד עניינים, המהווים הסדר חלקי ומיושן, והמשמש כלי יחיד למילוי פונקציה של קוד אתי או משמעתי החל על חברי הממשלה. ועדת שמגר סיימה את עבודתה ב-2008, אך מאז יושב הדו"ח שלה כאבן שאין לה הופכין, וממתין לממשלה שתיישמו.

בתקופתו של יעקב נאמן כשר המשפטים, נעשה כביכול ניסיון לקדם את הנושא, והוקמה ועדת שרים בראשות נאמן עצמו, כביכול "ליישם" את דו"ח שמגר ולנסח כללי אתיקה. בפועל שימשה ועדת נאמן לשתי תכליות: האחת, לכרסם ולעקר חלק מההנחיות שהתקבלו בוועדת שמגר, והשנייה, למסמס את הטיפול בנושא עד אין קץ. בסופו של דבר הגיש נאמן לממשלה את הקודקס המעוקר, אך חילוקי דעות פוליטיים מנעו את הבאתו לדיון. לבני עסקה בנושא זה באינטנסיביות בשנה האחרונה, בליווי אנשי לשכתה וכן אנשי ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים. לדבריהם, לא מתוך מטרה לעשות כמעשה נאמן, אלא לחבר בין העקרונות האקדמיים של שמגר לבין המציאות הפוליטית.

פיטוריה של לבני מהממשלה הקדימו את שחרור המסמך שגובש, אך היא ניצלה את 48 השעות האחרונות שלה במשרד כדי להעביר את הקוד האתי המעודכן הן למזכירות הממשלה, והן להפצה לציבור. יכול להיות שבכך הבטיחה שממשלת נתניהו הנוכחית לא תאשר זאת, כדי לא לתת לה דיבידנד פוליטי, אך אם תבחר להפוך את כללי האתיקה לשרים לנושא בקמפיין הבחירות, יהיה בכך משום שירות חשוב לציבור. ממשלת ישראל זקוקה לקוד אתי מחייב ואכיף. בוודאי נוכח הידרדרות הנורמות הכללית בצמרת השלטון, וקביעתו של בית המשפט המחוזי בירושלים, ביולי 2012, במסגרת הכרעת הדין בפרשת טלנסקי, כי הפרת כללי אשר אינם מהווים עבירה פלילית של מרמה והפרת אמונים.

חייבים לומר: הצעת כללי האתיקה בנוסח לבני-2014 רחוקה מלהיות מושלמת. בניגוד להצעת ועדת שמגר, אין כוונה לתקן את חוק יסוד: הממשלה באופן שיסמיך את הממשלה לקבוע כללי אתיקה מחייבים; אין טריבונל שיפוטי שידון בהפרת הכללים ואין סנקציות אפקטיביות שיוטלו על שרים וסגני שרים המפירים את ההוראות. ברוח כללי נאמן-2011, הכללים הם בגדר המלצה, והסנקציה האפשרית היחידה היא שראש הממשלה יעשה שימוש בסמכותו ויעביר מכהונתו שר סורר.

מה בכל זאת יש בקודקס של לבני? הקפדה רבה של שקיפות וחופש המידע, בהתאם לדגש ששמה על נושא זה לאורך הקדנציה האחרונה שלה כשרת המשפטים; הקפדה ופירוט נרחב של הוראות למניעת ניגוד עניינים; וייסודה של ועדת אתיקה, שתשמש הן פורום לבדיקת טענות על הפרת הכללים והן ועדה מייעצת המוסמכת לעשות "פרה-רולינג" ואף לתת פטור לשר ממילוי כלל מסוים. ועדת האתיקה אגב, תמונה לשיטת לבני בידי מבקר המדינה, ולא על ידי הממשלה עצמה, כפי שהמליץ שמגר.

מי שדחף את שרת המשפטים היוצאת לעסוק בכללי האתיקה ולא להרפות, הוא עו"ד אלעד מן, היועץ המשפטי של עמותת "הצלחה". כבר לפני שנתיים פנה לראש הממשלה בנימין נתניהו ולשר המשפטים דאז, נאמן, וטען כי "קיומם של כללים אכיפים שסנקציה משמעתית או מינהלית בצידם הוא עניין שמרכזיותו לתקינות השלטון, יציבות שלטון החוק והגברת המשילות – אינה מוטלת בספק". לפני בחירות 2013 שב עו"ד מן ופנה לראש הממשלה, אולם נענה כי הנושא יטופל על ידי הממשלה הבאה, שתקום לאחר הבחירות. כעת, בשלהי ימיה של ממשלת נתניהו, כשבחירות נוספות בפתח, יש להניח שהתירוץ הזה לא יעבור פעם נוספת. אולי בג"ץ יידרש לעניין.

מייק בלס

סיפוח משפטי ביהודה ושומרון

2. הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב והאגודה לזכויות האזרח קיימו אתמול (ה') כנס משותף, לציון פרסומו של דו"ח האגודה בנושא שתי מערכות הדינים הנפרדות המתקיימות בשטחי יהודה ושומרון, זו החלה על האוכלוסייה הפלסטינית, וזו התקפה לגבי יהודים. מדובר בדו"ח די מדהים מבחינת עושר התמונה הנחשפת בו, ועומק העיוות המשפטי שעמו מסכימה ישראל הדמוקרטית והנאורה לחיות, כאילו מדובר בעניין נורמלי, או לחילופין בחוק טבע, כמו עונות השנה. אבל לא רק הדו"ח מדהים, אלא גם הדברים שאמרו שניים מבכירי משרד המשפטים בעבר ובהווה שהשתתפו בכנס, עו"ד דינה זילבר, המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (ייעוץ), וקודמה בתפקיד, עו"ד מייק בלס.

"אם היו נותנים פרס על הצטיינות ביצירתיות משפטית", אמר בלס, "במנותק מערכים, הוא היה מגיע לאנשים שתיכננו את המצב המשפטי בשטחים, העולה מהדו"ח". בלס, צריך לזכור, היה בין הגורמים המשפטיים הבכירים שעסקו הן בהקמת גדר ההפרדה, והן ביישום וביצוע תוכנית ההתנתקות, על היבטיה המשפטיים. "כל מי שנדרש לעיסוק באזור הזה", הוא ציין ביחס לשטחים, "הבין שמדובר בפצצת זמן. ברק, שרון, אולמרט, אפילו נתניהו בנאום בר-אילן, כולם מבינים שזה לא מצב שיכול להישאר סטטי. המצב באזור יהודה ושומרון הוא הבעיה המרכזית של מדינת ישראל, הוא משפיע עליה מבחינה ביטחונית, כלכלית, מבחינת יחסי החוץ ומבחינת מהות הדמוקרטיה. הוא מטיל צל כבד – והוא לא ייעלם".

המשנה הנוכחית ליועץ, עו"ד זילבר, דיברה על התסכול המלווה את המשפטנים בשירות המדינה בנושא אכיפת שלטון החוק בשטחים, והצהירה שהאחריות מצויה אצל הדרג המדיני, "שמחויב בניסיון לפתור את המצב וגם לכבד את פסיקות בית המשפט בעניין – זה דבר אלמנטרי. אני לא באה לומר שצריך להוריד את האחריות מהמשפטנים, אבל לבוא ולזרוק אבנים על בית המשפט זו טעות אסטרטגית מהמעלה הראשונה. אנחנו נמצאים במלחמת תרבות ולאו דווקא בקונטקסט של השטחים אלא בכלל, על עתידה של ישראל כדמוקרטיה".

בהקשר זה, הזכירה זילבר איומים בקונטקסט אחר כלפי בית המשפט העליון – בחקיקת "פסקת התגברות" או בשינוי שיטת בחירת השופטים, נוכח פסיקתו בנושא חוק ההסתננות. "העובדה שבית המשפט שרוצה לפסוק בהתאם לתפישתו מאוים באופן אוטומטי היא 'תג מחיר' מאיים ובלתי נסבל שצריך להטריד כל אזרח שמעוניין לשמר את הפרופיל הדמוקרטי של מדינת ישראל", אמרה זילבר.

דו"ח האגודה, אגב, מתאר בפרוטרוט את תחומי המשפט השונים שבהם נהנים הישראלים המתגוררים בשטחים מזכויות משפטיות נרחבות, בעוד שהפלסטינים מוצאים עצמם כפופים לחקיקה אחרת, הפוגעת ישירות בזכויות האדם שלהם. עוד מתאר הדו"ח כיצד מיישמת ישראל בשטחים "סיפוח משפטי" הלכה למעשה, כך שהחוק הישראלי חל לא רק באופן פרסונלי על כל ישראלי המתגורר שם, אלא גם בתוך גבולותיהם הטריטוריאליים של היישובים הישראליים.

"ההפרדה בין הדינים נוגעת כמעט בכל תחומי החיים", טוענת האגודה לזכויות האזרח, "הדין הפלילי החל על בגירים וקטינים, תכנון ובנייה, תעבורה, חופש הביטוי ועוד. קיומן המפלה של שתי מערכות המשפט עומד בסתירה לאמנות של המשפט הבינלאומי ולמשפט זכויות האדם, ואף מפר את הוראות דיני הכיבוש".

הכנסת

ההיסטוריה של החקיקה, אונליין

3. אחת מהצעות החוק הפרטיות הראשונות בתולדות המדינה שהתקבלה כחוק היא הצעה שקבעה כי שמה של העיר תל אביב ישונה לתל-אביב-יפו. בדברי הכנסת אפשר ללמוד על הסיבות לכך: איחוד הרשויות יפו ותל-אביב והרצון שלא למחוק את שמה של יפו, שיש לה היסטוריה עשירה, ולהותיר את שמה ברשימת ערי ישראל. אחת מהצעות החוק הממשלתיות הראשונות הייתה "חוק יום הקוממיות", שבה הוצע לקבוע כי ה' באייר ייחגג מדי שנה כ"חג המדינה". בדיון לקראת הקריאה הראשונה הציע חבר הכנסת אברהם אלמליח מרשימת הספרדים כי השם ישונה ל"יום העצמאות". התעורר ויכוח, אם תאריך החג ייקבע לפי הלוח העברי או הלועזי.

את הפרטים האלה אפשר לגלות, החל מעכשיו, ב"מאגר החקיקה הלאומי", שהכנסת השיקה השבוע, בשבוע שבו קיבלה הכנסת בקריאה שנייה ושלישית את חוק התפזרות הכנסת ה-19. למעשה זהו אזור חדש באתר הכנסת, הכולל מנוע חיפוש בכל דברי החקיקה בישראל, תוך חלוקה לחוקים שלמים ולתיקוני חקיקה, לרבות חיפוש היסטורי. מדובר בכלי עבודה מצוין לחוקרים, סטודנטים, אקדמאים, היסטוריונים וגם אנשים מהציבור הרחב, המבקשים לקבל קונטקסט היסטורי לדברי חקיקה המצויים בשיח ציבורי, פוליטי או משפטי.

לכל דבר חקיקה יש קישור לחוקים שתיקנו אותו, ל"דברי הכנסת" שבהם התקיימו דיונים במליאת הכנסת באותה הצעת חוק, לפרוטוקולים של דיוני הוועדה שבהם נדון החוק, ולנוסחים השונים של הצעת החוק במהלך גלגולי החקיקה. מהמאגר אפשר ללמוד שבספר החוקים הישראלי קיימים קרוב ל-900 חוקים, ולאורך שנות המדינה הם זכו ליותר מ-6,000 תיקוני חקיקה. בכנסת מסבירים כי אף שחוקי המדינה מתפרסמים ברשומות מאז קום המדינה, לא היה אצל שום גורם רשמי במדינה – הממשלה או הכנסת – ריכוז של המידע הנוגע לכל אחד מהחוקים. עכשיו יש.

ועדת הבחירות המרכזית

כלכלת בחירות למקורבים הפוליטיים

4. ימים אחרונים של כנסת, וימים אחרונים של ממשלה, לפני התפזרות ובחירות, הם ימים מסוכנים. אפשר להעביר בהם חקיקה חשובה שנתקעה בגלל מחסומים קואליציוניים, אך מאידך אפשר גם לאשר במהלכם תועבות ציבוריות, בעת שהעין הציבורית עסוקה בדרמות פוליטיות מרתקות יותר. כזה הוא המקרה של החלטת ועדת הכספים מהשבוע, להתחיל לאשר תשלום כספי לחברי ועדת הבחירות המרכזית. הוועדה, המורכבת מיו"ר שהוא שופט מכהן של בית המשפט העליון, ולצידו נציגי הסיעות השונות בכנסת, היא למעשה אוסף של פעילים פוליטיים, מקורבים לחברי הכנסת, בדרך כלל מהמעגל הראשון. עד היום היו ישיבות ועדת הבחירות וולונטריות.

אבל מישהו החליט כנראה שמאגר הג'ובים העומד לרשותם של הח"כים מצומצם מדי, וכדאי למצוא דרך נוספת לתגמל את המקורבים הפוליטיים מקופת המדינה. מאחר שהתשלום הצפוי לכל חבר ועדה יהיה 527 שקלים לכל ישיבה, ומספר הישיבות הצפוי עומד על 3 בשנה רגילה ו-15 בשנת בחירות, צפויה ההוצאה התקציבית לעמוד על כ-52 אלף שקל בשנה רגילה, וכ-260 אלף שקל בשנת בחירות. החלטת ועדת החוקה מוסברת ברצון "לתמרץ את חברי הוועדה להשתתף בדיונים, ולקבל את ההחלטות בפורום רחב". זה מגוחך כמובן. ועדת הבחירות המרכזית מעולם לא סבלה ממיעוט משתתפים או ממוטיבציה נמוכה של הפעילים להגיע לישיבותיה. בכך אפשר יהיה להיווכח בשבועות הקרובים, כאשר הפעילים הפוליטיים חברי הוועדה יתכנסו לצידו של היו"ר, שופט העליון סלים ג'ובראן, שהיה אגב השופט היחיד השבוע שתמך בביטול סנקציית ההשעיה שהטילה ועדת האתיקה של הכנסת על ח"כ חנין זועבי. מעניין בכמה החלטות בוועדת הבחירות המרכזית ימצא עצמו ג'ובראן בדעת מיעוט.

 

רשומה רגילה