על סדר היום

מדוע חייבים למנות את מני מזוז לבית המשפט העליון

מני מזוז

אשכול המינויים האחרון לבית המשפט העליון, לפני כשנתיים וחצי, כלל ארבעה שופטים חדשים, שמילאו את השורות. ככה זה במינויים לעליון – הדינמיקה בוועדה לבחירת שופטים מקשה מאוד להעביר מינוי בודד, ודוחפת את החברים לדילים המאזנים בין רצונות חברי הוועדה. גם בדיון הקרוב של הוועדה על מינויים לעליון צפוי דיל, במטרה לאייש את שני הכיסאות המתפנים – זה של עדנה ארבל שכבר פרשה, וזה של הנשיא אשר גרוניס, שיסיים את כהונתו בעליון בחודש ינואר הקרוב.

אלמלא היה היועץ המשפטי לממשלה לשעבר, מני מזוז, מועמד כעת למינוי – היה צריך לתמוך בקידומן של שתי נשים לעליון. לאחר פרישתה של ארבל, נותרו בערכאה השיפוטית הבכירה רק מרים נאור, אסתר חיות ודפנה ברק-ארז, מה שמצביע על צורך דחוף להגדיל את הנוכחות הנשית בעליון. אך נוכח העובדה ששרת המשפטים ציפי לבני החליטה לפעול למינויו של מזוז לעליון, אין ברירה אלא לתמוך בה, תוך הבטחת הכיסא הנוסף לאישה; מזוז פשוט טוב מדי מכדי להישאר פעם נוספת בחוץ. ב-2011 פסחו עליו, טעות שאסור לעשות כעת בשנית.

הוא אמנם כיהן 6 שנים כראש התביעה הכללית, אך לא הפך למומחה לפלילים, אלא רק בסוג מסוים מאוד של תיקים שהגיעו לשולחנו. תחום מומחיותו לאורך הקריירה היה ונותר משפט מינהלי, שבו התמחה בשנותיו הארוכות במחלקת ייעוץ וחקיקה ובמחלקת הבג"צים בפרקליטות. אפשר לשקוע כעת בשאלה מהו פרופיל המומחיות הדרוש כעת למועמדים לעליון, נוכח פרישותיהם של ארבל הפליליסטית וגרוניס האזרחיסט ורשימת השופטים הממשיכים לכהן, אבל זו תהיה החמצה של הדיון.

הסיבה לכך היא שמלבד ידענות משפטית, הדרושה כמובן למי שיושב בערכאה המסתתת את התקדימים וההלכות המחייבים את בתי המשפט ורשויות השלטון, יש בתרמיל השיפוטי תכונה אחת חשובה עוד יותר, כדי להפוך שופט רגיל לשופט משכמו ומעלה. לא, לא מדובר ב"מזג שיפוטי", או הגדרה דומה מבית היוצר של קורסי ההכנה לשיפוט. אם מזג שיפוטי היה קריטריון מחייב בבחירת שופטים, הייתה מערכת המשפט מפסידה את כהונתו של אחד מגדולי שופטיה, מישאל חשין.

התכונה הנדרשת היא אומץ לב. עמוד שידרה. זה מה שדרוש להם, לשוכני הקומה השנייה בהיכל השיש בירושלים, כדי להשתמש בסמכותם, בידענותם וביכולתם לטובת המדינה והציבור, וכדי להפוך לשופטים דגולים. לעמוד מול לחצים ישירים ועקיפים, מול דעת הקהל, מול הפוליטיקה והפוליטיקאים, מול הממסד הפרקליטותי, מול בכירי עורכי הדין, מול הציבור ואפילו מול עמיתיהם – ולשפוט על-פי צו המצפון. זה נשמע פשוט, אבל אין דבר קשה מזה. לשלוח את הפוליטיקאי הסורר לכלא; לבטל דבק חקיקה שחוקקה הכנסת; להורות לצבא לשנות דפוסי פעולה; לדחות את ערעורו של אזרח פשוט הניגף אל מול חומת הביורוקרטיה.

קל לברוח מהכרעות קשות, להתקרנף באין רואה, להימנע מביקורת מושחזת מצד פוליטיקאים ופרשנים ולהסתופף בחיקו הנעים של הקונסנזוס. אך כדי לעמוד במשימה דרוש גב מפלדה. מזוז, אף שלא היה חף מטעויות במהלך כהונתו כיועץ, הוכיח שיש לו את זה. הוא קורץ מהחומר המאפשר לשופטים להפוך למאורות משפטיים. יש לקוות שמשימתה של לבני לכרוך את מינוי מזוז במסגרת הדיל לעליון, תנחל הצלחה. אחר כך – חובת ההוכחה תהיה עליו.

רשומה רגילה