חדשות חוץ, ניתוח פסקי דין

האם זיכויו של מושל וירג'יניה מסמן סוף למאבק בשחיתות

אחד המתמודדים העיקריים על תפקיד סגן-הנשיא מטעם המפלגה הרפובליקאית בשנת 2012, לצידו של מיט רומני שהתמודד על הנשיאות, היה מושל וירג'יניה, בוב מקדונל. מקדונל לא זכה לבסוף בהתמודדות, כשרומני בחר את פול ראיין – כיום יו"ר בית הנבחרים – להיות מועמדו לתפקיד סגן-הנשיא. שנתיים מאוחר יותר, ב-2014, הרשיע בית משפט פדרלי את מקדונל ואת רעייתו מורין בביצוע 11 עבירות שחיתות, ובהן לקיחת שוחד וסחיטה באיומים, ושלח את המושל לשנתיים מאסר, ואת אשתו לשנה מאחורי סורג ובריח.

מקדונל נבחר כמושל וירג'יניה בנובמבר 2009. סיסמת הקמפיין שלו הייתה "בוב למען הג'ובים", והבטחה לקדם את העסקים ובאמצעותם את היקף התעסוקה במדינה. אחד מאותם בעלי עסקים שמקדונל פעל למענם, היה ג'וני וויליאמס, איל-הון עשיר ששימש מנכ"ל חברה בשם "סטאר סאיינטיפיק", שמושבה בווירג'יניה, ושעסקה בפיתוח תוסף-מזון הקרוי אנאטבלוק, המבוסס על החומר אנאטבין המצוי בטבק. וויליאמס רצה שתוסף-המזון שלו יקבל את אישור מינהל התרופות האמריקאי, ולשם כך היה צורך בקיום מחקר מדעי עצמאי. את המחקר הזה ביקש וויליאמס לקיים באוניברסיטאות הציבוריות של וירג'יניה.

לראשונה נפגשו וויליאמס ומקדונל ב-2009, כשאיש העסקים הציע לפוליטיקאי להשתמש במטוסו הפרטי במהלך מסע הבחירות. אחרי היבחרו, נפגשו מקדונל ורעייתו עם וויליאמס במסעדה בניו יורק. הגב' מקדונל הזכירה שהיא מחפשת שמלת נשף הולמת לטקס ההשבעה של בעלה. וויליאמס הציע לרכוש עבורה שמלה כזאת. ואולם לאחר שהיועץ המשפטי של המושל הנחה את וויליאמס לא לשלם עבור השמלה, הודיעה הגב' מקדונל כי תקבל את הצעתו "בהזדמנות אחרת".

כעבור שנה נפגשו השניים שוב במטוסו הפרטי של וויליאמס, וזה שב וביקש את עזרת המושל בקידום מחקר אוניברסיטאי על תוסף-המזון שלו. מקדונל קישר בינו לבין שר הבריאות בממשלו, ד"ר וויליאם הייזל, ואולם הייזל לא התרשם מהרקע המדעי שעומד מאחורי התוסף, ולא פעל לקידום מחקר בנושא. חצי שנה לאחר מכן, הגב' מקדונל דאגה שוויליאמס יישב לצד בעלה בכנס פוליטי גדול. זמן קצר לפני הכנס, וויליאמס לקח אותה למסע קניות, ורכש עבורה בגדי מעצבים בשווי 20 אלף דולר.

בארוחת ערב שערך הזוג מקדונל לוויליאמס באחוזת המושל, הם שבו ודיברו על הצורך בקידום מחקר. יומיים לאחר מכן שלח וויליאמס במייל לגב' מקדונל מאמר על המחקר הנדרש, והיא העבירה את המייל לבעלה. שעה לאחר מכן, המושל התקשר לאחותו בעניין נכסי נדל"ן בחוף וירג'יניה שבבעלות המשפחה, ולבתו בעניין ההוצאות הצפויות בחתונתה הקרבה. למחרת חזר וויליאמס לאחוזה, לפגישה עם הגב' מקדונל. היא תיארה באוזניו את הקשיים הכלכליים של משפחתה, הציעה את עזרתה בקידום המחקר לתוסף, אך הוסיפה כי "גם עליך לעזור לי, בנוגע לקשיים הכספיים". היא ביקשה הלוואה של 50 אלף דולר, בנוסף למתנה בסך 15 אלף דולר, שאמורה הייתה לסייע בכיסוי הוצאות החתונה של בתה. וויליאמס הסכים, ומיד לאחר מכן התקשר למושל כדי לוודא שהוא מעודכן בפרטים.

בינתיים נמשכו מאמצי המושל לקדם את עניין המחקר, אך גם פגישה שהתקיימה עם עוזרת לד"ר הייזל לא הניבה פרי. בפגישה נוספת באחוזת המושל, הביעה הגב' מקדונל התלהבות משעון הרולקס שוויליאמס ענד, וציינה שהיא רוצה לקנות שעון דומה לבעלה. וויליאמס שאל אם היא רוצה שהוא ירכוש את השעון עבור המושל, והגב' מקדונל השיבה: "כן, זה יהיה נחמד". וויליאמס אכן רכש את השעון, והגב' מקדונל העניקה אותו לבעלה כמתנת חג המולד.

באוגוסט 2011 ערכו המושל ואשתו אירוע חגיגי באחוזת המושל לכבוד "סטאר סאיינטיפיק". לאירוע, שמטרתו הייתה להשיק את תוסף-המזון, הוזמנו חוקרים מאוניברסיטאות בווירג'יניה. החברה חילקה דוגמיות של המוצר, בנוסף לשמונה צ'קים של 25 אלף דולר כל אחד, שבהם יכלו חוקרים להשתמש לצורך הכנת הצעות מחקר על תוסף-המזון. המושל האיץ בחוקרים לבחון האם תוסף-המזון המדובר הוא אכן מושא למחקר מדעי. עם זאת, כשוויליאמס שאל את המושל אם יתמוך במימון מחקרים כאלה, השיב מקדונל בנימוס: "הגבלתי את עצמי מלקבל החלטות בתחום זה".

בהמשך ערך המושל עוד אירועים באחוזתו, שבהם ניסו בני הזוג מקדונל לחבר בין וויליאמס לבין חוקרים מהאוניברסיטאות, ועוד לחצים הופעלו על גורמי ממשל לקדם את עניין המחקר. במקביל, עוד "הלוואה" בסך 50 אלף דולר הועברה מוויליאמס למקדונל ואחריה "הלוואה" נוספת בסך 20 אלף דולר. וויליאמס גם לקח את הזוג מקדונל לטיול סופשבוע יוקרתי, שילם על משחקי גולף משפחתיים, ואפילו איפשר למושל להשתמש במכונית הפרארי היוקרתית שלו. מקדונל, מצידו, החל לצרוך את תוסף-המזון בעצמו, ונהג ליטול את הגלולות במהלך פגישות בממשל שעסקו בנושא.

הסיפור הזה נראה כמו התגלמות של מעשה שחיתות קלאסי, שוחד כמו שכתוב בספר. ואכן, חבר המושבעים בבית המשפט הפדרלי קבע כי מקדונל עשה שימוש בתפקידו כמושל כדי לסייע לוויליאמס ולחברה. ערעורו של מקדונל לבית המשפט הפדרלי לערעורים (4th circuit) נדחה.

אלא שאתמול אירעה תפנית דרמטית בסיפור, שעשויות להיות לה השלכות רחבות ומדאיגות על המאבק המשפטי בשחיתות הציבורית בכל הרמות בממשל האמריקאי. ערעור נוסף שהגיש מקדונל על הרשעתו – הפעם לבית המשפט העליון האמריקאי – הפך במפתיע את התוצאה. שופטי העליון החליטו אתמול (27.6.2016) פה-אחד לקבל את הערעור, וזיכו את מקדונל מכל אשמה (15-474 McDonnell v. United States).

איך זה קרה?

כדי להרשיע את מקדונל באישומי השוחד, על התביעה היה להוכיח כי הוא ביצע, או הסכים לבצע, "פעולה רשמית" בתמורה לקבלת הכספים והמתנות. בעברית משפטית פעולה כזו קרויה "במסגרת מילוי תפקידו". התביעה טענה שמקדונל ביצע לפחות חמש פעולות שכאלה, במסגרת מילוי תפקידו: למשל, ארגון הפגישות לוויליאמס עם בכירים בממשל בווירג'יניה כדי לדון על המוצר של "סטאר סאיינטיפיק"; אירוח אירועים בעבור "סטאר סאיינטיפיק" באחוזת המושל; ויצירת קשר עם בעלי תפקידים אחרים בממשל בעניין המחקרים המבוקשים. וויליאמס, שחתם על הסכם עד-מדינה שבמסגרתו זכה לחסינות מוחלטת, מסר עדות מרשיעה נגד המושל ואשתו.

השאלה שעמדה בפני בתי המשפט שדנו בתיק, בכל הערכאות, הייתה האם פעולות אלה נחשבות כפעולות במסגרת מילוי תפקידו השלטוני של מקדונל. בערכאה הראשונה הנחה השופט את חבר המושבעים בתום המשפט, לפני שאלה פרשו כדי לדון בהכרעת הדין, כי מעשים במילוי תפקיד כוללים "מעשים שנבחר ציבור מבצע בדרך כלל", לרבות מעשים שמטרתם לקדם מטרות ארוכות-טווח, או מעשים שהם חלק מסדרת צעדים שמטרתם להשיג השפעה או מטרה. סנגורו של מקדונל התנגד להגדרה כה רחבה, וביקש מהשופט להדריך את המושבעים כי ארגון פגישות, השתתפות באירוע, עריכת קבלת פנים או נשיאת נאום אינם יכולים כשלעצמם להיחשב כ"פעולות במילוי תפקיד". ואולם בית המשפט סירב להשמיע הסתייגות זו באוזני המושבעים.

בית המשפט העליון החליט לקבל את טענתו של מקדונל, כי הגדרה רחבה כל-כך של "פעולה רשמית" היא הגדרה מטעה, שאינה מתיישבת עם לשון החוק, ולכן יש לבחור בפרשנות מצמצמת של המונח. הפעולה של נבחר הציבור חייבת לכלול הפעלה של סמכות שלטונית ממשית, וחייבת להתמקד בעניין ספציפי התלוי ועומד בפני הגורם השלטוני, ולא בסוגיות כלליות. ארגון פגישה, שיחה עם נושא משרה אחר או עריכת אירוע – ללא פעולה נוספת – אינם מתיישבים עם הגדרת "פעולה במילוי תפקיד".

השופט ג'ון רוברטס, נשיא בית המשפט העליון, כתב בפסק הדין כי אם מקדונל היה מקבל החלטה, או יוזם או מפעיל לחץ לשם קבלת החלטה לקדם את המחקר בנושא, או החלטה לצמצם את רשימת הנושאים האפשריים למחקר – היה הדבר נכנס להגדרת "פעולה במילוי התפקיד". האם מקדונל פעל באופן כזה, בהינתן ההגדרה הצרה שמתווה העליון ל"פעולה במילוי תפקיד"? את המלאכה הזו מותיר העליון לערכאה שמתחתיו, אם התביעה תחליט להגיש כתב אישום מחודש נגד המושל לשעבר.

קו הגבול שבית המשפט מנסה לשרטט בין פעולות אסורות לבין מותרות, נראה תלוש מהמציאות. הבעת תמיכה בקיום מחקר מדעי במהלך פגישה או אירוע אינם מהווים פעולה במילוי תפקיד, כל עוד בעל התפקיד אינו מפעיל לחץ על נושא משרה אחר כדי שזה יקבל החלטה רשמית. זה משחק ב"נדמה לי", המותיר מרחב אינסופי למושחתים בכל הדרגים לקבל טובות הנאה, בעודם נזהרים שלא לומר דבר מפורש לכפופים להם – אלא רק לרמוז בדבר ההחלטות שישרתו את מיטיביהם. התחומים האפורים האלה הם כר המחייה הטבעי של שחיתות שלטונית.

אם במבט ראשון נראה שכל הדיון הזה אינו רלוונטי למשפט הישראלי, כדאי לחשוב שוב. הנה שתי דוגמאות לפרשנות המצמצמת שבתי המשפט בישראל נוקטים לעתים למונח "במסגרת מילוי תפקידו", פרשנות המקילה עם פוליטיקאים מושחתים.

ב-2012 זיכה בית המשפט המחוזי בירושלים את אהוד אולמרט מפרשת טלנסקי (מאז הוא שב ודן בתיק ובפעם השנייה הרשיע אותו; ערעורו של אולמרט תלוי ועומד בבית המשפט העליון). בבית המשפט הוכח שבעת כהונתו כשר התמ"ת, אולמרט לא רק קיבל כספים במזומן מטלנסקי, אלא אף פעל למענו, בכך שכתב מכתבים על נייר רשמי של ממשלת ישראל לאנשי עסקים העוסקים במלונאות, ובהם שלדון אדלסון ויצחק תשובה, כדי לקדם את עסקי ה"מיני-בר" של טלנסקי.

בית המשפט פסק אמנם כי מדובר ב"התנהגות פסולה" וכי אולמרט עשה שימוש ב"סממנים שלטוניים" לצורך קידום מקורבו, אך הוסיף כי אין בכך את אותה חומרה ההופכת את ניגוד העניינים של אולמרט לעבירה פלילית. שימוש בסממנים שלטוניים כן, שימוש בסמכויות שלטוניות – לא (ת"פ (י-ם) 426/09 מדינת ישראל נ' אולמרט (10.7.2012)).

לפני כחודשיים דחה בג"ץ ברוב-דעות עתירה נגד מינויו של אריה דרעי לשר הפנים, נוכח העובדה שבעבר הורשע וריצה 3 שנות מאסר על עבירות שביצע בעת שכיהן בין היתר בתפקיד זה בשנות ה-90. השופט סלים ג'ובראן ניתח את המעשים הפליליים שביצע דרעי ושהביאו להרשעתו ב"תיק האישי", והגיע למסקנה מדהימה: מעשיו הפליליים של דרעי לא נעשו "במסגרת מילוי תפקידו" של דרעי כשר, אלא פשוט אירעו, במעין מקריות, במהלך התקופה שבה הוא שימש כשר. "עבירותיו אינן ייחודיות לתפקיד שר הפנים ולא נעברו תוך הפעלת סמכויותיו כשר הפנים", קבע ג'ובראן תוך התעלמות תמוהה מהעובדות שהוכחו מעבר לכל ספק סביר במשפט דרעי (בג"ץ 232/16 התנועה למען איכות השלטון נ' ראש ממשלת ישראל (8.5.2016)).

אפשר שאולמרט ודרעי, שהורשעו בעבירות שחיתות, צריכים לחוש מקופחים. אם היו עומדים לדין בבית משפט פדרלי בארה"ב, נוכח פסק הדין החדש, אולי בכלל היו מזוכים מכל אשמה.

רשומה רגילה