כותבים אורחים

כותב אורח | פרשת יונתן היילו מעוררת מחדש את שאלת ההגנה על עבריינים

היילו

מאת גלעד גרוסמן

פרשת יונתן היילו, הצעיר האתיופי שרצח אדם אחר שאנס אותו, היא דוגמה נוספת לקצר שבין מערכת המשפט לבין הציבור. באופן יוצא דופן, כיאה למקרה יוצא דופן, החל ברשתות החברתיות קמפיין ציבורי למען היילו, שנידון ל-20 שנות מאסר. אנשים מכל רחבי הארץ הגיעו השבוע לירושלים כדי לשמוע את הדיון בערעור שהגיש היילו, וזאת בתקווה שבית המשפט העליון יקל  בעונשו החמור. זאת, בזמן שמבחינת המערכת, היילו כבר קיבל הקלה נכבדה כאשר הושתו עליו רק 20 שנות מאסר.

הסיפור בקצרה: במאי 2010 פגש היילו את ירון איילין במגרש חניה של מרכז מסחרי בנתניה. איילין, כך על פי עדויות שנשמעו במהלך המשפט, היה עבריין מוכר בשכונה שבה התגוררו השניים. היילו הכיר אותו היטב ללא ספק. פעמיים אנס אותו איילין, ובתקופת הרצח סחט ממנו כסף ואיים עליו.

באותו לילה דרש איילין מהיילו סכום של אלף שקל. בשלב מסוים במהלך הפגישה הטעונה בין השניים הסתובב איילין כדי להטיל את מימיו. היילו, שמאוחר יותר יספר שחשש שאיילין מתכוון לאנוס אותו שוב, ניל את ההזדמנות, חנק את איילין והכה אותו בראשו באמצעות אבן. כבר בחקירתו הראשונה הודה היילו ברצח, אבל אמר שעשה זאת כי איילין סחט אותו. בחקירתו השלישית סיפר לראשונה על מעשי הסדום שביצע בו איילין.

לשוטרים היה ודאי קשה לבלוע את הטענה ה"מקורית" הזאת. מי שצפה בשחזור שערך היילו רואה את היחס המזלזל. גם הפרקליטות לא מיהרה לקבל את הטענה. בתחילת 2012 קבעה שופטת בית המשפט העליון עדנה ארבל שהיילו הוא אכן קורבן מין, ויש להתייחס אליו ככזה. ואכן, מדובר בקורבן יוצא דופן: גבר, ועוד ממוצא אתיופי, שהותקף מינית.

למען האמת, יש יותר כאלה ממה שחושבים, אבל הם מפחדים להיחשף. ככל שהטראומה קשה עבור אישה, עבור גבר היא גם מסרסת. אז בעצם יש לנו עברין מין שנרצח על ידי קורבן מין. לא ברור במי המערכת אמורה להתחשב; כך לפחות חשבו משפטנים, אישי ציבור ופעילים שונים שכתבו למענו של היילו.

למעשה, ככה גם חושבת מערכת המשפט. היילו הורשע ברצח, עבירה שהעונש עליה הוא מאסר עולם. זהו מושג בעייתי קצת, כי לרוב הציבור אין מושג מה הוא אומר. הרבה מאוד אנשים סבורים שמאסר עולם הוא 25 שנה, לדוגמה. האמת שמדובר בעונש ללא הגבלת זמן. עונשו של כל רוצח נקצב ברוב המקרים על ידי נשיא המדינה, ועומד כיום בדרך כלל על 35 שנה. יש השפעות נוספות לעונש זה. למשל, מי שנגזר עליו מאסר עולם אינו רשאי לבקש חנינה עד לתום שבע שנים מתחילת המאסר. כלומר, כאשר בית המשפט קצב 20 שנות מאסר על היילו, הוא התחשב בהיותו קורבן והקל בצורה ניכרת בעונשו.

"הזכות לחיות עומדת לכל אדם באשר הוא אדם, גם אם פשע וחטא ודמו של כל אדם אינו הפקר. אף אם היה הנאשם קורבן למעשים איומים וקשים מצד המנוח, ישנן דרכים חוקיות להתמודד עם מעשים עבריינים כאלה ואין ליתן לגיטימציה לנטילת חיים של אחר, גם בסיטואציות קשות ומורכבות", כתבו שופטי המחוזי בגזר הדין.

הם גם סברו שאין מקום להשוות בין היילו לבין המקרים של של שוקי בסו ושחר חדד, שנידונו ל-10 שנות מאסר לאחר שרצחו את אבותיהם המתעללים, או המקרה של כרמלה בוחבוט שנידונה לשלוש שנות מאסר לאחר שרצחה את בעלה המתעלל. "בשלושת המקרים אירוע ההמתה התרחש סמוך ובעקבות מעשה אלימות של המנוח, הוגשו תלונות לגורמי אכיפת החוק על מעשי האלימות של המנוח במהלך השנים, שלא נתנו מענה למצוקה המתמשכת של בני המשפחה. בשלושת המקרים מבצעי מעשי ההמתה הביעו צער עמוק וחרטה גדולה על מעשיהם והתקשו לחיות עם המצפון שייסר אותם, יום יום ושעה שעה", כתבו השופטים. כלומר, הם התחשבו עד כמה שהם יכולים, בניגוד לדעת תומכיו של היילו.

ואולי ההסבר הטוב ביותר ניתן על ידי הרכב שופטי העליון שדנו בערעור של חדד. "מידת הסלידה החברתית כלפי אדם שנטל חייו של מי שהתעלל בבני משפחתו, מעוררת קשיים רבים, והרגשות כלפי המעשה הקטלני מעורבים. נקודת המוצא חייבת אמנם להיות כי יש לגנות ולהוקיע מי שהחליט לעשות דין לעצמו, וקיפד את פתיל חייו של הזולת. עקרון קדושת החיים חל בצורה שווה על כל אדם באשר הוא אדם. דמו של עבריין אלים ונתעב אינו סמוק פחות מדמם של אחרים. אולם לא ניתן להתעלם מכך כי הסלידה החברתית ממי שרצח ראש משפחה שנהג להתעלל בבני משפחתו, אינה שקולה למידת הסלידה מרוצח בדם קר. סלידה זו מתקהה עוד יותר עקב חוסר יעילותן של רשויות אכיפת החוק. שכן, אם אלה לא נתנו מענה הולם לנפגע, כי אז תובנת הרקע למעשה מחזקת את 'ההבנה' למעשה עצמו".

רשומה רגילה