על סדר היום

הדרג המדיני מוסמך, אין מה לעשות. דוקטרינת מנדלבליט

קרוב לחצי שנה חלפה מאז החל בכהונתו היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט. לא הרבה היה ידוע על תפיסותיו בנושאים שעליהם אמון היועץ המשפטי, לפני כניסתו לתפקיד. בתקופה שבה נבחר על-ידי ועדת האיתור ומונה על-ידי הממשלה, סוקרו בעיקר מהלכי המינוי (גילוי נאות: אני ייצגתי את עמותת אומ"ץ בעתירה נגד מינויו, ולפיכך אחראי במידת-מה להתמקדות הציבורית בהליכי המינוי ולא באג'נדה המקצועית של המועמד).

אתמול (18.7.2016) נקרתה בפני מנדלבליט הזדמנות ראשונה לפרוש את משנתו המקצועית באופן יסודי. זה קרה בהופעתו הראשונה בוועדת החוקה חוק ומשפט של הכנסת, אליה הוזמן לדיון של שעתיים, שנחלק להרצאה סדורה שלו, לצד מענה לשאלות של חברי הוועדה. מנדלבליט הפגין גישה עניינית, מכבדת, השיב לכל השאלות – לרובן לגופם של דברים, ולחלקם במידת האיפול המתבקשת.

הכותרות התקשורתיות שהניב המפגש עסקו מטבע הדברים בפרשות הנמצאות בכותרות – ובראשן הבדיקה המקדימה בעניין ראש הממשלה בנימין נתניהו. אך מעבר לסבב הדיווח המיידי, מעניין לגלות את דמותו המקצועית של היועץ המשפטי לממשלה, וכיצד הוא עצמו תופס את תפקידו.

צריך לציין שמנדלבליט כבר דיבר בפומבי, בשתי הזדמנויות קודמות, על תפקידו כיועץ המשפטי לממשלה. פעם אחת בטקס כניסתו לתפקיד, בתחילת פברואר, ופעם שנייה כעבור חודשיים, בכנס לשכת עורכי הדין באילת. בנאום כניסתו לתפקיד דיבר על המושג "שלטון החוק", וציין כי "שלטון החוק הוא הידיעה של כל מי שנפגע מהתנהלות בלתי חוקית של מוסדות השלטון או של גורם אחר, על כך שהמערכת המשפט תעמוד לימינו על מנת לתקן את העוול שנגרם לו. שלטון החוק הוא הערובה לכך שכולם יהיו שווים בפני החוק, מקטן ועד גדול, תוך מלחמה בלתי מתפשרת בפשיעה המאורגנת ובשחיתות". הוא גם ציין את הצורך לשמור על עצמאותו של מוסד היועץ המשפטי לממשלה, ולהימנע מהניסיונות להחלישו.

בנאומו בחודש אפריל בכנס הלשכה באילת, החל מנדלבליט לתת ביטוי לגישתו באשר לתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, והייעוץ המשפטי בכלל, במסגרת רשויות השלטון. "תפקידו של היועץ המשפטי הוא לסייע לממשלה ולרשויות המדינה לממש את מדיניותן, ככל שהדבר הוא אפשרי בגבולות החוק", הוא אמר.

כעת, כך נראה, מנדלבליט כבר מגובש הרבה יותר בגישתו לתפקיד שהוא אוחז בו. הוא שב ומצהיר כי הוא רואה במאיר שמגר – ששימש אף הוא, כמו מנדלבליט, הן כפרקליט הצבאי הראשי והן כיועץ המשפטי לממשלה, לפני שהמשיך לכהונה ארוכת שנים כשופט וכנשיא בית המשפט העליון – מודל לחיקוי. "מורי ורבי", הוא מכנה את שמגר, ולא בכדי. שמגר היה זה שעמד בראש הוועדה הציבורית לבדיקת דרכי מינויו של היועץ המשפטי לממשלה ונושאים הקשורים לכהונתו, ועדה שמונתה אחרי סקנדל פרשת בר-און.

מסקנותיה של ועדת שמגר, והאופן שבו היא הגדירה את תפקידיו של היועץ המשפטי לממשלה, מהווים מבחינת מנדלבליט מעין ספר הדרכה לכהונת היועץ. "אני לא ממציא את הגלגל", הוא אמר אתמול בוועדת החוקה, "שמגר כתב דו"ח מאוד רציני, וצריך ללכת עקב בצד אגודל לפי מה שהוא אמר".

באותה נשימה צריך להזכיר, שבין משפטנים שוררת מחלוקת באשר לאופן שבו יש להבין את דו"ח שמגר, ביחס למידה שבה חוות דעתו של היועץ המשפטי מחייבת את רשויות השלטון. פרופ' דניאל פרידמן, למשל, טוען כי בית המשפט העליון, בהשראת אהרן ברק ויצחק זמיר, מעניק לעמדת היועצים המשפטיים ברשות המבצעת משקל מוגזם, החורג מהנוסחה שקבעה ועדת שמגר. בעליון מנשבות בנושא זה רוחות אחרות בתקופה האחרונה, בעיקר מצד השופט נעם סולברג. היכן מנדלבליט ממוקם מבחינת פרשנותו את דו"ח שמגר, יתברר מן הסתם בעתיד.

היועץ לא מכתיב

המסר העיקרי של מנדלבליט בהופעתו בוועדת החוקה, מסמן תפיסה מצמצמת של תפקיד היועץ המשפטי. לפי מנדלבליט, היועץ אינו אמור להכתיב דבר, אלא להוות כוח עזר ממשלתי, המסייע להוציא לפועל את מדיניות הדרג הנבחר. "אנחנו לא מנהלים את המדינה", הוא אמר, "היועץ המשפטי לממשלה והיועצים המשפטיים במשרדי הממשלה צריכים לנהוג בצניעות. אתה לא צריך לומר 'זה לא חוקי', אלא 'בוא נמצא את האלטרנטיבות שיכניסו אותנו לדל"ת אמות החוק'".

בהקשר זה, מנדלבליט צועד בעקבות קודמו, יהודה וינשטיין, ומבחין בין קביעה שבהצעות חוק או החלטה מסוימת יש "קשיים משפטיים", לבין "מניעה משפטית". "קשיים משפטיים" הם, אם להשתמש בדימוי שידבר לחובב כדורגל כמותו, בבחינת "כרטיס צהוב", בעוד ש"מניעה משפטית" היא כרטיס אדום. "כשיש קשיים משפטיים אני מציף אותם, שם את סימני השאלה והאזהרה, אני אשקף את הדברים לדרג המדיני – והוא יקבל את ההחלטה". המשפט הבא של מנדלבליט חשוב במיוחד: "במקום שיש קשיים משפטיים בלבד, הדרג המדיני מוסמך לקבל כל החלטה שימצא לנכון, ואין מה לעשות". את המסר הזה העביר מנדלבליט גם ליועצים המשפטיים במשרדי הממשלה וברשויות השלטון האחרות: "הציפייה שלי מהם שיהיו קשובים למדיניות השר".

משמעות המדיניות הזו של היועץ המשפטי, היא שבמקום שבו הוא אינו רואה לעצמו כוח להתייצב מול הדרג הנבחר ולהוציא "כרטיס אדום", הוא מוותר למעשה על הקרב. אפילו וינשטיין, שאיננו בבחינת אורים ותומים באשר לאופן שבו מילא את התפקיד, נהג להתמסר לניסיון לשכנע את ראש הממשלה נתניהו לרדת מיוזמות חקיקה בעייתיות, אפילו אם הדבר חרג מגדרי הסמכות הפורמלית של היועץ המשפטי. "אני חושב אלף פעם לפני שאני אומר 'מניעה משפטית'", סיפר מנדלבליט בגילוי לב, "אבל אני לא אהסס לומר ואם צריך לומר אני אומר".

דוגמה הממחישה את גישתו של היועץ המשפטי, אפשר למצוא בהצעת "חוק ההדחה" הנדונה כעת בכנסת – ושאושרה לקריאה שנייה ושלישית בוועדת החוק, דקות אחדות לפני תחילת המפגש עם היועץ. על הצעת החוק הזו אומר מנדלבליט כי יש בה "קשיים משפטיים", אך לא "מניעה משפטית".

הסיבה לכך לגישתו היא, בראש ובראשונה, העובדה שמדובר בתיקון לחוק יסוד: הכנסת. "אי אפשר לקבוע על חוק יסוד שהוא לא חוקתי", הוא נימק, "יש קושי גדול לקבוע את זה, בגלל שזה חוק יסוד. זו העמדה המקצועית שלי, למרות שאני לא חושב שראיתם התלהבות גדולה מצידי על הצעת החוק הזו". והרי לכם מתכון לחברי הכנסת הסוררים, כיצד לחמוק מכל עימות עם היועץ המשפטי לממשלה: במקום לחוקק חוקים פוגעניים, פשוט לחוקק אותם כחוקי יסוד.

מנדלבליט משקיף על קודמיו בתפקיד היועץ, וינשטיין ומזוז, פברואר 2016. צילום: יוסי זמיר, לשכת עורכי הדין

מנדלבליט משקיף על קודמיו בתפקיד היועץ, וינשטיין ומזוז, פברואר 2016. צילום: יוסי זמיר, לשכת עורכי הדין

לחקירה יש השלכות

בנושא השתתפות בישיבות ממשלה, מנדלבליט מאמץ את גישת מני מזוז, ולא את גישת יהודה וינשטיין. דהיינו – מבחינתו הוא מעדיף להיעדר מישיבות הממשלה, ולהגיע במקרים נדירים בלבד, שבהם נוכחותו חיונית. הסיבה לכך היא גם רצונו להימנע מלהתחכך יתר על המידה בחברי הממשלה, שבעניינם הוא נדרש לקבל לעתים החלטות בתחום הפלילי. מנדלבליט גם גורס שהיועץ צריך לאפשר רק במקרים נדירים לגוף מגופי הרשות המבצעת להשמיע בבג"ץ עמדה הנוגדת את עמדת היועץ עצמו.

ואגב, מנדלבליט חד וחלק נגד פיצול תפקיד היועץ המשפטי. "הרבה מדינות בעולם נוקטות בשיטה של הפרדה, יש בזה יתרונות. אבל אני חושש ששלטון החוק עלול להיחלש. שלטון החוק הרבה יותר חזק ויציב כשיש לך ראייה כוללת של הדברים, אני קורא לזה ייעוץ אכיפתי או אכיפה ייעוצית. ניסיון החיים מלמד שזה עדיף גם לשלטון החוק וגם ליכולת של הדרג המדיני לנהל את המדינה".

בנושא חקירות של אישי ציבור, נראה שעמדתו של מנדלבליט עברה עדכון בחודשים האחרונים, ולא בהכרח לטובה. באפריל הוא אמר כי "כולם שווים בפני החוק", וכי כל החלטה בנושא, בין אם לפתוח בחקירה או להגיש כתב אישום, מתקבלת תוך ש"השיקול היחיד העומד לנגד עיניי הינו השיקול העובדתי-ראייתי". אתמול, כשנדרש להסביר לחברי הכנסת על הליך ה"בדיקה המקדימה", כבר ציין כי "צריך להיות מאוד זהירים כי יש השלכות משמעותיות לפתיחה בחקירה נגד נושא משרה בכירה, בין אם שר או ראש ממשלה, וצריך להיות זהירים בדבר הזה. יש משמעות לחקירה, זה לא דבר קל בעיניי, זה דבר קשה מאוד בעיניי. זה שיקול משני אבל הוא קיים".

רשומה רגילה

מחשבה אחת על “הדרג המדיני מוסמך, אין מה לעשות. דוקטרינת מנדלבליט

  1. אורי ברייטמן הגיב:

    ניתוח שקול ורציני של מדיניות מנדלבליט. בינתיים אין לנו מספיק נאומים ומאמרים כדי להבין על מי מדובר. אבל הדבר החשוב ביותר הוא הרקע של המועמד. מנדלבליט הגיע מהצבא, ורוב הקריירה שלו שימש קטיגור, דהיינו תובע. זאת בניגוד למר ויינשטיין, שרואה עצמו בראש ובראשונה סניגור של בעלי ההון והעוצמה.
    מנדלבליט, כפי הנראה, מרגיש יותר בנוח בקרב אנשי משטרה וצבא, מאשר סביב פוליטיקאים. מנדלבליט לא רואה אותם בתור לקוחות פוטנציאליים. ויינשטיין ראה בכל פוליטיקאי או איש עסקים סוג של השקעה לעתיד.
    אצל ויינשטיין יש מגמה של "אני ואפסי עוד", בעוד אצל מנדלבליט אפשר להרגיש "כפיפות" לדרג הנבחר וכפיפות למוסדות שהם מקודשים בעיניו. מנדלבליט יותר צנוע, הוא מבין שהוא לא מאור משפטי או מטאור מקצועי.
    בקיצור, אני תולה הרבה תקוות במנדלבליט, שיוכל להביא את החקירה נגד נתניהו למקומה הנכון – ולא יקבור אותה כמו ויינשטיין.

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s