על סדר היום

חופש הביטוי של המועמדים למינוי: הרבצ"ר המיועד היה צריך לחשוב על זה מראש

אל"מ אייל קרים הוא קצין דתי בצה"ל, המיועד להתמנות לתפקיד הרב הצבאי הראשי. עד עתה שימש בתפקיד ראש מחלקת רבנות ברבנות הצבאית הראשית. לקראת מינויו פורסמו השבוע התבטאויות של קרים מהעבר, המאירות את קרים באור של גזען, מיזוגן והומופוב חשוך.

בין היתר, ב-2011 קבע בחוות דעת הלכתית כי בטקסים צבאיים ראוי שיופיעו זמרים ולא זמרות, אך חייל דתי אינו צריך לעזוב טקס שבו מושמעת שירת נשים, אם הוא נמנע מלהביט בזמרת ומלהקשיב לקולה. הוא קרא למפקדים לשחרר חיילים מאירועים שבהם נשמעת שירת נשים, אם הם מבקשים זאת.

בשנת 2003 השיב באתר "כיפה" לשאלה בסוגיית "אשת יפת תואר", תשובה שממנה עולה רמז להיתר הלכתי לאנוס נשים בזמן מלחמה. הוא כתב כי "ניתן לפרוץ את גדרות הצניעות ולספק את יצר הרע באמצעות משכב עם גויות טובות מראה בניגוד לרצונן, מתוך התחשבות בקשיי הלוחמים ולמען הצלחת הכלל". לאחר מכן פורסמה מפיו הכחשה כאילו יש בדברים אלה משום היתר לפגוע מינית בנשות אויב.

מתשובות הלכתיות נוספות שפירסם בעבר, עולה כי הומוסקסואל הוא בעיניו "אדם חולה או בעל מום שיש מצווה לאהוב אותו, לתמוך בו ולעזור לו להיחלץ ממצבו, עם הרבה רגישות וסבלנות". לדבריו, "כשם שמין אינו נזקק לשאינו מינו בבעלי חיים כי זה לא טבעי להם, קל וחומר במין האנושי". עוד כתב כי "הומוסקסואלים ולסביות נשארים כאלו גם אם הם מדחיקים נטייתם מסיבה זו או אחרת – רק אם הם בוחרים להישאר כאלו. אך לאדם יש בחירה חופשית לחיות על פי הטבע". על נשים כתב כי "אופיה הסנטימנטלי (של האישה) אינו מאפשר לה לעמוד בחקירות שתי וערב של בתי המשפט".

לפי שעה, אף שקרים פירסם התנצלות או הבהרה פומבית לדברים האלה, אין לרמטכ"ל, רב-אלוף גדי אייזנקוט, כל כוונה לסגת ממינויו המיועד של קרים לתפקיד הרב הצבאי הראשי. אם אכן יממש כוונתו זו – יהיו התבטאויות העבר של קרים עילה לעתירה לבג"ץ, בדרישה לפסול את מינויו. אם בג"ץ יפעל בהתאם להלכות המשפטיות שהוא עצמו קבע בעבר, יהיה על מינוי זה להיפסל.

שכן, העיקרון המשפטי הוא שחופש הביטוי של המועמדים להתמנות לתפקידים ציבוריים בכירים בעתיד – איננו בלתי מוגבל. המשמעות היא, שבעוד שחופש הביטוי נתון – במגבלות החוק הפלילי והאזרחי – לכל אדם, הרי שיש אנשים שמוטב להם שלא יעשו שימוש בכל הספקטרום שהחופש הזה מאפשר, פן יימנע מהם מלהתמנות לתפקידים מסוימים בעתיד.

התאמה ערכית לתפקיד

שאלת התאמתו הערכית של מועמד למשרה הציבורית שאליה הוא מיועד להתמנות, נדונה בבית המשפט הגבוה לצדק בשורה ארוכה של עתירות, לאורך השנים. לא כולן לעניינו כאן, שכן, בחלק מהמקרים שאלת ההתאמה הערכית עלתה נוכח מעשים שעשה בעבר המועמד. כך, למשל, בנושא מינויו של יוסי גינוסר לתפקיד מנכ"ל משרד השיכון, על אף חלקו בפרשת קו 300; או מינויו של יואב גלנט לתפקיד שר הבינוי, על אף הממצאים שנמצאו בעניינו בפרשת קרקעות עמיקם, שבעטיה אף נפסל מינויו לתפקיד הרמטכ"ל.

ואולם חלק מפרשות העבר עוסקות במידת התאמתו הערכית של מועמד לתפקיד ציבורי, נוכח התבטאויות בעייתיות בעברו. כך, למשל, כאשר התמנה מפקד חיל האוויר, האלוף דן חלוץ (לימים הרמטכ"ל) לתפקיד סגן-הרמטכ"ל בשנת 2004, הוגשה עתירה לבג"ץ בטענה שבראיון שהעניק לעיתון "הארץ", כשנשאל מה חשו הטייסים שהפילו פצצה במשקל טונה מעל בית מחבל במסגרת "סיכול ממוקד", השיב: "מכה קלה בכנף". התבטאות זו, נטען בעתירה, המפגינה עיוורון להרג חפים מפשע במסגרת הפעולה המבצעית, פוסלת את חלוץ מכהונת סגן-הרמטכ"ל.

בית המשפט, בראשות השופט אדמונד לוי, חייב את חלוץ להסביר את אמירתו, בטרם ניתן פסק הדין שדחה את העתירה. חלוץ טען שדבריו הוצאו מהקשרם. הוא כתב כי האמירה בדבר התחושה של מכה קלה באווירון "עלולה הייתה להיות מפורשת כ'אטימות' לתוצאות ההפצצה – ולא כך היא". השופטים אמנם דחו את העתירה, אך לא חסכו ביקורתם מחלוץ עצמו. "הדעת נותנת כי אדם המספק דוגמה לאנשים כה רבים, יֵדע לברור את מילותיו בזהירות, ולשקול מראש את ההשלכות העלולות להיות להן, בטרם יתנסח בלשון בוטה ומתנגחת מעל דפיו של עיתון", כתב השופט אדמונד לוי (בג"ץ 5757/04 יואב הס ואח' נ' סגן הרמטכ"ל (26.1.2005)).

מינוי נוסף שבעניינו הוגשה עתירה לבג"ץ, היה מינויו של תת-ניצב ניסו שחם לתפקיד סגן מפקד מחוז ירושלים במשטרה, בשנת 2007. שנתיים קודם לכן, במסגרת הכנות המשטרה להתמודדות עם מפגיני תוכנית ההתנתקות, תועד שחם מתדרך את שוטריו לפני התנגשות צפויה עם המפגינים, במילים אלה: "זינזאנות, שיהיו מעצרים, כפרה, אני רוצה מעצרים … חרא עליהם, שיישרפו, אל תעשה חשבון … אני אזיין את האמ-אמא שלהם". בעקבות הדברים האלה הועמד שחם לדין משמעתי במשטרה, ונגזרו עליו נזיפה חמורה ושישה ימי שלילת שכר.

גם הפעם דחה בית המשפט את העתירה נגד המינוי, אך קבע כי "התבטאותו של שחם באירוע כפר מימון היא קשה ופוגענית עד מאוד; יש בה מגסות הרוח ומגסות הלשון; יש בה עידוד לפיקודיו להשתמש בכוח פיזי ובסמכות המעצרים; יש בה ביטויים מזלזלים ומשפילים כלפי מגזר אוכלוסיה מסוים; עולה ממנה רוח של שלהוב יצרים שתכליתה לעודד פעולה נמרצת, תקיפה ותוקפנית של המשטרה כלפי ציבור המפגינים". ועם זאת הוסיפה השופטת אילה פרוקצ'יה, כי "תיתכן נפקות נוספת לאימרה הפסולה, שעניינה בהשפעתה על המשך פועלו של בעל התפקיד במשרתו בשירות הציבורי, ובהשלכתה על אפשרות קידומו בתפקיד או בדרגה".

במסגרת שיקול הדעת שיש לשקול בנוגע לקידומו של מי שנכשל באמירות מן הסוג הזה, קבע בית המשפט כי שיקול ראשון במעלה הוא "אופייה של האמירה ביחס להמשך תפקודו של בעל התפקיד במערכת, ובהקשר לקידומו בתפקיד או בדרגה". במקרה של ניסו שחם, מצאו השופטים כי ההתבטאות האמורה אינה משקפת "דופי מוסרי מובנה", ולכן המינוי לא נפסל (בג"ץ 5562/07 דרור שוסהיים נ' השר לביטחון פנים (23.7.2007)).

מינוי שבית המשפט בכל זאת פסל, על רקע התבטאויות מן העבר של המועמד, היה בעניינו של ראש עיריית רמלה, יואל לביא. לביא היה מיועד להתמנות בשנת 2008 למנכ"ל מינהל מקרקעי ישראל, ואולם היועץ המשפטי לממשלה דאז, מני מזוז, הורה לפסול את המינוי ולא להביאו לאישור הממשלה, בשל ראיון שנתן לביא לעיתון מקומי, שבו תועד משמיע דברים מקוממים ביחס לאוכלוסיה הערבית בעירו. בין היתר אמר: "אנחנו לא נפגע במורשת של התנועה הציונית בגלל שמישהו בא לגור ברחוב המעפילים … זה לא מוצא חן בעיניו, שילך לגור בג'לג'וליה שזה שם ערבי … מה קרה? למה שאשנה את השם? בגלל שג'מאל אחד רוצה להחליף את השם, או בגלל שאיזה מוחמד אחד רוצה לשנות את השם? שיחליף את האלוהים שלו, מה קרה? שילכו להזדיין כולם … אתם גם כן נהייתם שפוטים של כל מזדיין בתחת ערבי? אין לך כבוד למורשת של העם שלך?"

צריך לציין שבמקרה הזה תפקידו של בית המשפט היה קל יותר, מאחר שכל שנדרש ממנו היה לתת גיבוי להחלטת היועץ המשפטי לממשלה למנוע את המינוי – ולא להורות בעצמו על פסלות המינוי. מי שעתר נגד ההחלטה היה לביא עצמו, והשופטים החליטו לדחות את עתירתו. עם זאת, הם טרחו וקבעו כי "צדק היועץ המשפטי לממשלה בקובעו כי מינוי העותר למשרה הנדונה היה עולה כדי חריגה בולטת וקיצונית ממתחם הסבירות, וזאת בשל העדר התאמה מהותית לתפקיד במישור הנורמטיבי-ערכי", מאחר ש"התבטאויותיו של העותר נושאות אופי גזעני ברור". לגזענות זו, נקבע, יש השלכה ברורה על התאמתו לתפקיד שאליו הוא מיועד להתמנות (בג"ץ 4646/08 יואל לביא נ' ראש הממשלה (12.10.2008)).

בהתאם לכלל קביעותיו של בית המשפט העליון בעבר, שעסקו במידת התאמתו המוסרית-ערכית של מועמד למשרה ציבורית שאליה הוא מיועד להתמנות, ובמקרים שבהם שאלת ההתאמה המוסרית-ערכית התבססה על אמירות בלבד (ולא על מעשים או הרשעות פליליות), נראה שאין מנוס מהמסקנה שאייל קרים אינו יכול להתמנות לתפקיד הרב הצבאי הראשי. כל מה שנותר, במידה שהרמטכ"ל ימשיך להתעקש על המינוי, הוא שמישהו יעתור נגדו לבג"ץ.

רשומה רגילה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s