ניתוח פסקי דין

האם הכרעת הדין בתיק הרצת המניות של נוחי דנקנר תייצר הרתעה

מחשבות ראשונות בעקבות הכרעת הדין בתיק הרצת המניות של IDB והרשעתו של איש העסקים נוחי דנקנר בעבירות של השפעה בתרמית והנעה בתרמית על שערי ניירות ערך, דיווח בכוונה להטעות משקיע סביר וכן פעולה ברכוש אסור על-פי חוק איסור הלבנת הון.

1

קריסתה המהדהדת של האימפריה העסקית בראשות נוחי דנקנר – עד לפני שנים אחדות, האיש החזק במשק הישראלי – הולידה שורה של הליכים משפטיים. תיק הרצת המניות ב-IDB הוא רק אחד מהם. שופט בית המשפט הכלכלי בתל אביב, חאלד כבוב, נזהר שלא להפוך את המשפט שהתנהל בפניו ל"משפט הקריירה העסקית של נוחי דנקנר". הוא לא נגע בנושאים כמו שיקוליה העסקיים של IDB אחזקות, איכות קבלת ההחלטות העסקיות של דנקנר או נושאים עסקיים נוספים – חלקם נדונו בהליכים משפטיים אחרים, כגון הליכי חדלות פירעון, תביעות ייצוגיות ותביעות נגזרות. כל עיסוקו היה בנושא העבירות הפליליות שבהן הואשמו דנקנר ואיתי שטרום.

עבירות אלה הן עבירות צווארון לבן, בגיזרה ספציפית ומורכבת שלהן – עבירות שוק ההון. אין כאן כמעט מקום להבנה "אינטואיטיבית" של פליליות המעשים. בעבירות רצח או אונס ברור לנו מהו הרוע הטבוע במעשה. בעבירות של השפעה על שער מניה, הגבול בין התנהלות עסקית לגיטימית לבין תרמית פלילית עשוי להיות מטושטש.

2

כבוב, שעיקר עיסוקו בנושאים אלה, נזהר מליפול לבורות שנפערו לפניו, מעצם היותו של התיק הזה גם מורכב מבחינה משפטית וגם כזה המעורר עניין רב בציבור. הכרעת הדין שלו חדה כתער, ומאופיינת בעיסוק בפינצטה בשאלות שעמדו לפניו, בלי גלישות והתלהמויות מיותרות. ניכר גם בהכרעת הדין של כבוב שהיא נכתבה מתוך תפישה עצמאית ונטולת-פניות של השופט. זה נשמע מובן מאליו אבל זה לא. ראינו כבר שופטים שבתיקים מורכבים ועתירי-לחצים מסוג זה, כשהראיות העיקריות הן נסיבתיות, הם מהססים ומחליטים בסופו של דבר לזכות מחמת הספק.

3

כבר בתחילת הדרך אימץ כבוב את התיזה המשפטית שבנתה התביעה – פרקליטות מיסוי וכלכלה, על יסוד החקירה שנוהלה במחלקת החקירות של רשות ניירות ערך. הסיפור מתמקד בשלושה ימים גורליים בשנת 2012, בעת שדנקנר ניצח על הנפקת מניות ואופציות של IDB, וגרם באמצעות שטרום למניפולציות בשער המניות. הסיפור התמקד איפוא כל-כולו במישור הראייתי, קרי, האם התביעה תצליח להוכיח ברמה הנדרשת בפלילים – מעבר לכל ספק סביר – את האישומים שניסחה נגד דנקנר, שטרום והחברות שבמסגרתן פעלו.

הכרעת הדין היא חד-משמעית בשורה התחתונה שלה – דנקנר הורשע בכל האישומים, שטרום הורשע בכל האישומים למעט הדחה בחקירה – אך הדרך הראייתית למסקנה איננה כה נחרצת. בית המשפט איננו נותן משקל מלא לעדות עד המדינה, עדי שלג, שבעדותו התגלו סתירות שונות ואף שקרים של ממש. שלג עמד על דוכן העדים במשך ימים ארוכים, והעיד עשרות שעות במצטבר בבית המשפט. השופט כבוב הגיע למסקנה שעל יסוד היכרות כה ממושכת, הוא יכול לפצל את עדותו – לדחות חלקים ממנה כשקריים, ולהסתמך בכל זאת על חלקים אחרים, כבעלי משקל ראייתי. אך ככלל, עדותו של עד המדינה לא התקבלה במשפט זה כראיה עצמאית המפלילה את הנאשמים, אלא רק כראיית חיזוק לראיות האחרות, שהיו בעיקר ראיות נסיבתיות.

4

מילה על ראיות נסיבתיות. בדרך כלל, בחיים ובקולנוע, נחשבות ראיות כאלה כבעלות משקל נמוך יותר מאשר ראיות ישירות. בצדק: קלטת וידיאו המתעדת את הירי וההרג היא בוודאי ראיה טובה יותר מאשר אקדח ועליו טביעות אצבע של הנאשם שהושאר בזירה לצד הגופה. אבל בתחום עבריינות הצווארון הלבן, ובעבירות שוק ההון במיוחד, אין סיבה להניח שאי-פעם יימצאו ראיות ישירות. כל הראיות הן מטיבן נסיבתיות. הראיה הישירה היחידה שאפשר להעלות על הדעת היא הודאה מפורשת באשמה – מכתב, מייל, הקלטה של הנאשם אומר: כן, העברתי את מיליון השקלים לחשבון ההוא כדי שהנאשם הנוסף יקנה באמצעותן מניות וכך תתגשם תוכניתי להשפיע בדרכי תרמית על שער המניה. זו המקבילה של רוצח שיצלם את עצמו ב"סלפי" בעת שהוא יורה בקורבן.

מאחר שראיות כאלה אינן בנמצא, אין לתביעה אלא לחבר חלקי פאזל עקיפים, כדי ליצור את הפסיפס הראייתי השלם. בפרשה זו, היה הפסיפס הנסיבתי עשיר מאוד, והחלקים השונים שירטטו תמונה חד-משמעית: ראיות על מצבה התזרימי של IDB בעת ההנפקה, היותו של מהלך ההנפקה בלתי שגרתי מצד דנקנר, כישלון הניסיון לעניין את המשקיעים המוסדיים בהנפקה, האינטראקציות בין דנקנר לשטרום לפני ההנפקה ובמהלכה, ומעל לכל – חוסר ההיגיון הכלכלי בפעולתו של שטרום.

5

מה חשיבותו של פסק הדין בפרשת הרצת המניות של נוחי דנקנר? גורלו של האיש עצמו, שירד במידה רבה מעל במת הכלכלה הישראלית, איננו בעל חשיבות. מה לנו אם דנקנר יירצה 5 שנות מאסר, או שנתיים, או עבודות שירות. לתיק זה חשיבות רק ככל שיש לו השלכות לעתיד. ההרתעה – ובפרט הרתעת טייקונים ואילי-הון העושים בשוק ההון כבתוך שלהם, והרתעתם של שחקנים אחרים בתחום הפיננסי – היא החשובה כאן. אלא שבאופן אירוני, דווקא משום שהכרעת הדין בתיק דנקנר נשענת על רצף כה יוצא-דופן של ראיות, ועל סיטואציה נסיבתית כל-כך חד משמעית – הדבר מחליש את ההיבט ההרתעתי של הכרעת הדין. המסר הסמוי העולה מדברי בית המשפט, הוא שרק בסיטואציה כל-כך חד-משמעית, בית המשפט יוכל להרשיע את הנאשמים מעבר לכל ספק סביר, בעבירות מורכבות שעניינן שוק ההון. אלא שבתחום הזה, המורכב והסבוך, שהרגולציה הטבעית לו איננה בתחום המשפט הפלילי, רוב הפעולות עשויות להיות מסווגות כמצויות בתחום האפור.

האם יש בכך כדי להגביר את ההרתעה מפני ביצוע מניפולציות בשוק ההון? שאלה פתוחה (ת"פ 60386-06-14 מדינת ישראל נ' דנקנר ואח').

רשומה רגילה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s