חדשות חוץ, על סדר היום

כיצד שביתת-השבת של הדמוקרטים בקונגרס משפיעה על חוק ערוץ הכנסת

בקונגרס האמריקאי התרחשו בימים האחרונים מחזות חסרי תקדים, סביב שביתת-השבת של חברים מהמפלגה הדמוקרטית על רצפת הקונגרס במשך שעות ארוכות, במחאה על סירובם של הרפובליקאים לקדם חקיקה שתגביל מכירת כלי נשק לחשודים בטרור, בעקבות הטבח במועדון באורלנדו. את המאורעות שסבבו את שביתת-השבת של הדמוקרטים אפשר לנתח בכמה הקשרים שונים, כולם משמעותיים. אבל אני מבקש להתרכז במה שעשתה רשת הטלוויזיה המשדרת את דיוני הקונגרס, c-span, במהלך האירועים.

הרשת הזו, הנשלטת על-ידי הגוף המנהל את הקונגרס עצמו – דהיינו, מנהיג הרוב הרפובליקאי, פול ראיין, עלתה לשדר מאולם הקונגרס בכל פעם שהרפובליקאים חידשו את הדיון ה"רשמי", וכיבתה את מצלמותיה ברגע שהרפובליקאים הכריזו על סיום הדיון. זאת, בניגוד להיגיון הבסיסי שהיה מנחה כל עורך שידור בכל תחנת חדשות כלשהי. שהרי, הרגעים הדרמטיים ביותר, המעניינים ביותר, והחשובים ביותר מבחינה ציבורית – התרחשו כאשר מצלמות c-span היו כבויות.

האופן שבו התנהל השידור של c-span מאולם הקונגרס במהלך הימים האחרונים, תאם במדויק את האינטרסים הפוליטיים של המפלגה הרפובליקאית, השולטת בקונגרס. זהו לקח חשוד ללמוד, בואכה הדיון המתנהל בישראל, בעניין תיקוני החקיקה שמבקש יו"ר הכנסת, יולי אדלשטיין, להכניס, ביחס לפעולתו של הערוץ הישראלי המקביל – ערוץ 99, הוא ערוץ הכנסת.

הצעת החוק, המעוררת את הסערה, היא תיקון לחוק שידורי טלוויזיה מהכנסת. תשומת הלב מתמקדת בסעיף 3א, שכותרתו "מניעת ביזוי הכנסת בשידורי הערוץ". נוסחו – "הגוף המשדר יימנע בשידוריו מביזוי הכנסת כבית הנבחרים של המדינה; אין בהוראות סעיף זה כדי למנוע סיקור עובדתי של הנעשה בכנסת". התיקון חוק נכנס עמוק לתוך שיקולי עריכה חדשותיים, ומבקש לקבוע, למשל, אפילו אילו זוויות צילום ממליאת הכנסת מותרים, בעת שמשדרים נאומים הנישאים במליאה.

רגולציה ממשלתית של שידורי טלוויזיה, וכניסה ברגל גסה לתוך שיקולים עיתונאיים חדשותיים, היא מגונה. כשהיא עוסקת בערוץ שמטרתו המוצהרת היא לשדר לציבור את שידורי הפרלמנט, היא כבר איום של ממש על חופש הביטוי. אבל יותר מכך, היא מקפלת בתוכה קונספציה שגויה של הפוליטיקאים ביחס לצעצוע הזה שהם חושבים שנמצא בשליטתם – ערוץ טלוויזיה.

המוטיבציה שמניעה את מהלך החקיקה הנוכחי, היא אותה מוטיבציה שגורמת לפוליטיקאים לרצות לשלוט על כלי תקשורת באופן כללי – המחשבה שעוד זמן שידור פירושו הגדלת היכולת לשטוף את מוחם של הבוחרים. זו המוטיבציה שגרמה לפוליטיקאים להנחית הוראות, באמצעות קומיסרים ברשות השידור, להעלות אותם לשידור ברדיו ובטלוויזיה.

למה זו מוטיבציה שגויה? משתי סיבות עיקריות. האחת, שמבחינת האינטרס הציבורי – אנחנו צריכים דווקא לשמוח שקיימים ערוצי טלוויזיה ואינטרנט שמשדר באופן מלא את שידורי הכנסת, ועדות ומליאה. זהו שירות עצום לאזרח, שעניינו שקיפות ויכולת של הציבור לקיים בקרה בזמן-אמת של דבריהם ופעולותיהם של נבחרי הציבור שלהם. הפוליטיקאים אולי מקימים את הערוצים האלה מתוך יהירות ורצון להאדרה עצמית, אך התוצאה היא שהם שמים את עצמם בחדר שקוף, שבו ניתן להשקיף ולהאזין למעשיהם בכל עת.

השנייה, שהעיסוק בנושא הזה הופך להיות יותר ויותר חסר חשיבות. בעת שמצלמות c-span כבו בהוראת הרפובליקאים, הדמוקרטים המשיכו לשדר מרצפת הקונגרס בשידור אינטרנטי, באמצעות אפליקציות כמו פריסקופ. היכולת של אנשים פרטיים לשדר היום שידור חי באמצעות הטלפונים הניידים שלהם, צוברת תאוצה הן מבחינה טכנולוגית, והן מבחינת השינוי בתפיסה הציבורית. באותו אופן שבו פייסבוק, טוויטר והבלוגוספירה שינו את אופן המחשבה של כל אדם בציבור, באשר ליכולתו לפרסם את דעותיו בכל עניין, והעמיקה את התפיסה הדמוקרטית של כיכר העיר המעניקה חופש ביטוי הלכה למעשה לכל אדם – כך צפויה מהפכת הפריסקופ לסמן את סוף עידן שליטתם של ערוצי הטלוויזיה הממוסדים על התכנים המגיעים אל הציבור.

יולי אדלשטיין יוכל להמשיך ולחוקק חוקים המתערבים בשיקולים עיתונאיים של ערוץ 99, ופול ראיין יוכל להמשיך לתת הוראות לכבות את מצלמות c-span, אבל כל מה שההוראות האלה יעשו, יהיה לשלוח את הציבור לאמצעי שידור חלופיים. וזה יקרה תוך זמן קצר ממה שנהוג לחשוב.

רשומה רגילה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s