יומן משפטי

יומן משפטי | במאבק נגד העוזרים המשפטיים, לגרוניס ושפיצר לא אכפת להתעלם גם מפסקי דין

2014-12-18 20.18.51

1. הגוף הראשון במדינת ישראל שיש לו אינטרס להראות דוגמה כיצד מכבדים פסקי דין, הוא הנהלת בתי המשפט. אם לא הם, אז באמת, מי? אך בחינת התנהלותה של הנהלת בתי המשפט במסגרת הסכסוך עם העוזרים המשפטיים של השופטים, מלמדת שהקפדה על מילוי הנחיות שיפוטיות, ברוחן ובלשונן, לא בהכרח עומדת בראש מעייניה של הנהלת בתי המשפט, כשהיא נכנסת לאמביציה. ובאמת, איך אפשר לבוא בטענות למנהל בתי המשפט מיכאל שפיצר, ונשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס? השניים הללו, המקבלים בשם המדינה את ההחלטות בעניין המאבק עם העוזרים המשפטיים, כנראה אינם רואים עצמם כפופים להחלטות שיפוטיות של גורמים זוטרים מהם. כמו למשל השופטת הדס יהלום, סגנית נשיא בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב.

מאחורי שפיצר, המקבל לכאורה את ההחלטות המקצועיות בניהול הסכסוך, נמצא גרוניס. בישיבות סגורות של נשיאי בתי המשפט השונים, העידו מי שהשתתפו בהן, התבטא גרוניס בחריפות רבה בנושא מאבק העוזרים המשפטיים. המוטיבציה של גרוניס להחריב, בימיו האחרונים כראש המערכת השיפוטית, את מה שנבנה בעמל רב לאורך העשור האחרון, לא ברורה: מעברה של מערכת בתי המשפט מהתבססות על מתמחים ככוח מקצועי תומך לשופטים, להתבססות על עוזרים משפטיים, היה אחד הצעדים החשובים בדרך לייעול העבודה השיפוטית. בניגוד למתמחים המתחלפים מדי שנה, העוזרים המשפטיים נשארים למשך שנים אחדות, מתאפיינים בהתמקצעות גדולה יותר, ומסייעים לשופטים להתגבר על ערימות התיקים וכתיבת פסקי הדין, במיוחד בערכאות הנמוכות.

אולי השופטים בעליון לא כל כך מרגישים בכך. ממרומי היכל השיש בירושלים, שבו לכל שופט יש גם עוזר משפטי אחד או שניים וגם מתמחים, קשה אולי להבחין בהבדל. גם מגבלת ההעסקה שעליה חותם כל עוזר משפטי בכניסתו למערכת, שלפיה ידוע לו כי יפוטר כעבור 6 שנים לכל היותר, פחות מטרידה את גרוניס כנראה: כמו נשיאי בית המשפט העליון שקדמו לו, גם גרוניס דאג לרפד היטב את עוזריו המשפטיים, ולשבץ אותם בתפקידים נחשקים במערכת. גלעד לובינסקי, ששימש עוזרו המשפטי של גרוניס (במשך 7 שנים, אגב), שובץ בחודש יוני האחרון בידי גרוניס לממלא-מקום רשם בית המשפט העליון. בחודש שעבר הוא עבר "בחירה" כדת וכדין בוועדה לבחירת שופטים, לכהונת שופט שלום הממלא את תפקיד רשם בית המשפט העליון. יציאתו של גרוניס מחדר הוועדה בעת שנדון עניינו של לובינסקי לא פגעה יתר-על-המידה בסיכוייו: לובינסקי היה המועמד היחיד לתפקיד.

בכל מקרה, דווקא מגרוניס חובב היעילות השיפוטית והססטיטיקה על היקפי התיקים הנדונים בערכאות השונות, אפשר היה לצפות שיבין את חשיבותם של העוזרים המשפטיים לשופטים בערכאות הנמוכות. מוח קונספירטיבי זדוני היה מעלה אפשרות שמגישתו של גרוניס כלפי סכסוך העוזרים המשפטיים, נודף ריח של "אחריי המבול", מה שעלול לפגוע בסטטיסטיקה של יורשיו על כס נשיא העליון. התנהלותו של גרוניס בפרשה זו מעוררת זעם כה רב בקרב חלק מאנשי המערכת השיפוטית, עד שהיה בין העוזרים המשפטיים מי שהעלה אפשרות אפילו להגיש נגדו תלונה למשטרת ישראל, בגין אי-מילוי הוראות פסקי דין מפורשים. אם מפסיקת בית הדין לעבודה מרשה לעצמה הנהלת בתי המשפט להתעלם, אולי רק המשטרה יכולה להושיע.

"אם כך מתייחס נשיא בית המשפט העליון להחלטת ערכאה שיפוטית מוסמכת", אמרה בשיחה סגורה אחת השופטות, "ומנסה לרוקן אותה מתוכן במקום לכבד אותה, מה כבר אפשר לדרוש מהאזרח הפשוט?"

עוזמשים

הסכסוך בין העוזרים המשפטיים, המגובים בהסתדרות הכללית, לבין הנהלת בתי המשפט, נמשך זה שנים אחדות ומזה למעלה משנה מתנהל בחסות בית הדין לעבודה, שאליו פנו העוזרים המשפטיים. המו"מ שהתקיים בין הצדדים, שכלל גם ישיבת גישור אחת אצל השופט בדימוס יצחק זמיר, לא נשא פרי, אם כי המדינה נמנעה מפיטוריהם של עוזרים משפטיים שהשלימו את מכסת 6 שנות העבודה המוקצה להם. ביוני 2014 הודיעה המדינה, חד-צדדית, כי תוסיף להימנע מהפיטורים עד לסוף שנת 2014, ולאחר מכן תתחיל באופן מדורג "לסיים את העסקתם" של העוזרים המשפטיים הוותיקים ביותר במערכת. ועדת חריגים שהקימו הנהלת בתי המשפט ונציבות שירות המדינה, נתנה אישור ל-13 מתוך 30 העוזרים המשפטיים שהיו אמורים להיות מפוטרים בסוף דצמבר, אישור להארכת "כהונתם".

בחודש שעבר קיבלה השופטת יהלום, במסגרת החלטת ביניים בהליך, את בקשת העוזרים המשפטיים להקפיא את פיטוריהם, ולחייב את המדינה לקיים עמם מו"מ בתום לב לגבי תנאי העסקתם (ס"ק 1054-11-13). יהלום מצאה כי עמדתה של המדינה לקבוע כלל שלפיו העסקתם של העוזרים המשפטיים תהיה לעולם קצובה בזמן, לא נומקה כראוי מעולם, ואף מצאה טעם לפגם בחלק מההנמקות שהודבקו בדיעבד להחלטה זו. ב-2 בדצמבר דחה נשיא בית הדין הארצי לעבודה, השופט יגאל פליטמן, את בקשת רשות הערעור שהגישה הנהלת בתי המשפט (בר"ע 59705-11-14), יותר נכון ניפנף אותה, אפילו מבלי לבקש את תגובת הצד שכנגד.

שתי ערכאות שיפוטיות אמרו למעשה להנהלת בתי המשפט – עמדתך נדחתה. המשך ההתבצרות של הנהלת בתי המשפט בדרך פעולתה, דהיינו אי-קיומו של מו"מ ושכירת מתמחים חדשים במקומם של עוזרים משפטיים שסיימו את עבודתם, היא כעת לא רק לקויה מבחינה משפטית, אלא גם פעולה בניגוד להכרעה שיפוטית מפורשת. כך שאפשר להוסיף גם ביזיון בית משפט לרשימה. אבל את גרוניס-את-שפיצר זה כנראה לא מעניין. במייל שכתב לנשיאי בתי המשפט השונים, הודיע שפיצר כי "במצב הדברים הנתון, החלטנו כי בשלב זה לא ניתן יהיה לאייש משרות פנויות של עוזרים משפטיים, ו[יש] להותיר את התקנים פנויים. במקביל, על מנת לאפשר המשך תמיכה בשופטים, פנינו לאוצר לקבלת אישור לקליטת מתמחים".

יו"ר ועד העוזרים המשפטיים, שרית טוביס, מחתה על עמדה זו של שפיצר, במייל ששיגרה לכלל השופטים: "עמדה זו שאין הדעת סובלת נועדה להוקיע אותנו על שהרהבנו עוז לעמוד מול ההנהלה ולעתור נגדה לבית הדין, כדי לעמוד על זכויותינו הבסיסיות. משהחלטות בית הדין לא נשאו חן בעיני ההנהלה, החליטה ההנהלה באופן בלתי רציונלי לפגוע בכולם, בעצמה, בשופטיה ובעוזרים המשפטיים ומעתה לקבל מתמחים בלבד. העוזרים המשפטיים, בשר מבשרה של המערכת, הופכים לפתע לאויב שניתן להחליפו במתמחים חסרי ניסיון".

השבוע התקיימה ישיבה נוספת אצל השופטת יהלום בבית הדין האזורי, שבו היא הגיעה למסקנה כי "דומה שהצדדים נמצאים במבוי סתום, ובנסיבות אלה, יקדים בית הדין את מתן פסק דינו". כך שהמשך יבוא, ובקרוב. מהנהלת בתי המשפט נמסר בתגובה ל"ידיעה שיפוטית" כי "בהתאם להוראת בית הדין, התקיימה ישיבת משא מתן במעמד נציב שירות המדינה, מנהל בתי המשפט, יו"ר ההסתדרות ונציגות העוזרים המשפטיים. במהלך הישיבה הובהר, כי עמדות הצדדים רחוקות זו מזו, ולא ניתן לגשר עליהן בדרך של פשרה. מפרוטוקול הדיון שהתקיים למחרת הישיבה עולה כי אף ביה"ד הגיע למסקנה שאין טעם למו"מ".

אשר לטענה כי בהחלטת הנהלת בתי המשפט לגייס מתמחים יש משום הפרת הוראה של בתי הדין לעבודה, טוענת ההנהלה כי "ביה"ד לא הורה על המשך קליטתם של עוזרים משפטיים למשרות פנויות. ההחלטה היא כי כל עוד מתנהל ההליך השיפוטי, לא יאוישו, באופן זמני, משרות חדשות וזאת כדי למנוע מצב דברים ולפיו תתבצע התקשרות עם עורכי דין שלא בהתאם לפסיקה שתתקבל. הקצאת תקני המתמחים נועדה להקל על העומס שיוצר בלשכות השופטים, נוכח ההחלטה שלא לאייש משרות חדשות. הנהלת בתי המשפט פעלה כדבעי ובהתאם להנחיות שניתנו על ידי בית הדין".

וינשטיין

האם וינשטיין יגן שוב על חוק ההסתננות

2. במהלך השנה וחצי האחרונות, ביטל בג"ץ פעמיים את התיקון שחוקקה הכנסת לחוק למניעת הסתננות, במטרה לאפשר את כליאתם של מבקשי מקלט מאפריקה, ללא משפט ואף שאינם חשודים בדבר ואין גם צפי לגירושם. בתיקון מס' 3, שבוטל בספטמבר 2013, התאפשרה כליאתם למשך פרק זמן של עד 3 שנים, ובתיקון מס' 4, שבוטל בספטמבר 2014, התאפשרה כליאתם ב"מתקן פתוח" כביכול, למשך שנה, תוך שהיה עליהם להתייצב לספירה שלוש פעמים ביום. גם אחרי פסק הדין האחרון, שבה הכנסת וחוקקה שוב את התיקון. השבוע הוגשה, כצפוי, עתירה נוספת לבג"ץ, לביטולו של התיקון האחרון לחוק.

העותרים הם המוקד לפליטים ולמהגרים, האגודה לזכויות האזרח, ארגון סיוע לפליטים ומבקשי מקלט בישראל, קו לעובד, רופאים לזכויות אדם והמרכז לקידום פליטים אפריקאים (בג"ץ 8665/14). ביחד עם העתירה התבקש גם צו ביניים, שלפיו עד למתן פסק דין לא תוכל המדינה להכניס מבקשי מקלט חדשים למתקן "חולות". אתמול (ה') הורה למדינה שופט בג"ץ יורם דנציגר בצו ארעי להימנע מלהוציא צווי שהייה חדשים למסתננים, המיועדים למתקן "חולות", וזאת עד להגשת תגובת המדינה באשר לצו הביניים.

יהיה מעניין לראות כיצד תגיב המדינה לעתירה. אמנם, המשיבה העיקרית לעתירה היא כנסת ישראל, המיוצגת על ידי מערך ייעוץ משפטי עצמאי, אך חלק מהמשיבים, אנשי הרשות המבצעת, מיוצגים בידי היועץ המשפטי לממשלה. אכן, היועץ יהודה וינשטיין נושא באחריות השילוחית לאישור תזכירי החוק הקודמים, שנפסלו בבג"ץ. הוא רשאי לראות בשני פסקי הדין שביטלו את דברי החקיקה שהוא עצמו אישר, כהבעת אי-אמון מצד בית המשפט העליון.

ובכל זאת, טרם חקיקת תיקון מס' 5 לחוק, זמן קצר לפני שהכנסת ה-19 פיזרה עצמה לכל רוח, ניסו אנשיו של וינשטיין להניא את המחוקקים מלהביא את נוסח החוק להצבעה. בדיון שהתקיים בכנסת לפני שבועות אחדים בהצעת החוק, נוכח כוונת חברי הכנסת להאריך את תקופות השהייה במתקן ה"פתוח" בהשוואה להצעת החוק הממשלתית שנוסחה במחלקת ייעוץ וחקיקה במשרד המשפטים, אמרה המשנה ליועץ (ייעוץ), עו"ד דינה זילבר, כי "הצעת החוק הממשלתית היא תוצאה של מלאכת איזון עדינה בין התכליות השונות של החוק והצורך לתת מענה לטיפול בתופעת ההסתננות רחבת ההיקף שעמה התמודדה ישראל בשנים האחרונות. זאת, לצד שמירה על זכויות האדם באשר הוא אדם – בין אם מדובר בזכויותיהם של אזרחי ותושבי הארץ ובין אם מדובר בזכויות האדם של מסתננים. כל הפרה משמעותית של האיזון יכול שתהפוך את החוק לבלתי חוקתי ובלתי ניתן להגנה".

האם הח"כים שעו לאזהרה מפני חקיקת חוק בלתי-חוקתי נוסף? ואם כן, האם לא נמאס להם מהספורט המשונה הזה? לא, אם שואלים את ארגוני זכויות האדם שעתרו לבג"ץ נגד התיקון. "מדי שנה אנו שבים ומתכנסים בבית המשפט העליון, כדי לשמוע מנציגי המדינה כיצד התיקון האחרון לחוק למניעת הסתננות נחוץ, ממש הכרחי, כדי להציל את החברה הישראלית מהרעה שנחתה עליה. מדוע התיקון הכרחי כ'חסם נורמטיבי' המרתיע מבקשי מקלט מלהגיע לישראל, וכיצד התיקון נחוץ כדי להרחיק את הפגע הרע של המסתננים. מדי שנה מופתעת המדינה, מוכה בתדהמה, כאשר בית המשפט חוזר ואומר כי עניין לנו בבני אדם, וכי 'עלינו להרים את המסך מעל אותו גוש מסתננים ולהישיר מבטנו אל כל אחד ואחד מהם. אך המדינה עומדת על שלה – עוד ועוד ועוד מאותו דבר".

המשך יבוא.

גולדבלט

מאבקו של חנן גולדבלט לשוב לזרועות החברה

3. בשבוע שעבר (12.12.2014) שידר "אולפן שישי" בערוץ 2 ראיון עם השחקן והבמאי חנן גולדבלט, שנתיים לאחר שסיים לרצות 4 שנות מאסר בגין הרשעתו באונס ובעבירות מין במספר נפגעות. במהלך הראיון כולו ניכר המתח בין רצונו של המרואיין להתמקד בעשייה האמנותית העכשווית שלו – המחזמר שכתב על תקופת שהותו בכלא, ושיועלה בקרוב במסגרת פסטיבל מחזות זמר בבת-ים – לבין רצונו של המראיין, יונתן ריגר, לנתח שוב את אשמו של גולדבלט, את השאלה האם הוא מכיר בפשעים שביצע, האם הוא מתחרט, האם הוא מקבל אחריות.

"אני היום ב-80% אדם אחר ממה שהייתי", אומר גולדבלט לריגר, ומוסיף, "כשמכניסים בנאדם לכלא, צריך לחשוב גם על הרגע שהוא ייצא. יגיע הרגע שהוא ייצא. והחברה צריכה להחליט איך היא מתייחסת לאדם שריצה את עונשו. עשה פשע, צריך להחליט האם בית סוהר זה דבר שמספק את החברה, או שיוצא מבית הסוהר, וזה לא מספיק. אולי צריך להכניס אותו בחזרה, או לתלות".

מבלי לדבר את השפה המשפטית, קלעו שניהם, המראיין והמרואיין, בדיוק לוויכוח המתנהל במערכת המשפטית זה שנים רבות, הנוגע למה שקרוי "תקנת השבים", כלומר היכן עובר הגבול שמעבר לו על החברה "לסלוח" לעבריין שנשפט, הורשע ונענש, ומהו הרגע שניתן לקבלו בחזרה לזרועות החברה. חוק המרשם הפלילי עוסק בדיוק בסוגיה הזו, ואולם מאז שנחקק ב-1981 עברה המחשבה בתחום זה שינויים רבים. ב-2008 מונתה ועדה ציבורית לבחינת רפורמה אפשרית בחוק, בראשות פרופ' רות קנאי, ולפני שבועות אחדים פירסם משרד המשפטים תזכיר חוק על יסוד המלצות הוועדה.

ההיבט המרכזי המוסדר בחוק הוא קיומו של המרשם הפלילי, איזה מידע ייכלל בו ומי רשאי לקבל ממנו מידע על אודות אזרחים, חשודים, נאשמים ועבריינים. בהתאם להמלצת ועדת קנאי, קובע התיקון לחוק כי המידע הפלילי הנוגע לתאגידים יהיה גלוי, זאת גם לאור הפרקטיקה הנוהגת ביחס לתאגידים ציבוריים בחוק ניירות ערך, והגישה שהתאגיד, בניגוד לאדם פרטי, איננו זכאי לפרטיות. תיקון זה, כמו התזכיר כולו, ייאלץ להמתין לכנסת הבאה ולממשלה הבאה, בהיעדר שר משפטים שידחף אותו, קואליציה שתצביע בעדו או כנסת שתדון בהצעת החוק.

 

גילוי נאות: רעייתו של הח"מ משמשת עוזרת משפטית בבתי המשפט.

רשומה רגילה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s