על סדר היום

"תיקים מהסנגוריה" – החצר האחורית של מערכת המשפט, ושל השיח התקשורתי על פלילים

úé÷éí îäñðéâåøéä

את המראות, התמונות הסצינות המרכיבות את הסדרה התיעודית "תיקים מהסנגוריה", אנחנו מכירים מהחיים, לא מהטלוויזיה. זה ייחודה של הסדרה הזאת, בת ששת הפרקים, ששידורה יגיע הערב (ד') לסיומו בערוץ "יס דוקו" (בשעה 21:00 בערב). בטלוויזיה אנשים מדברים בשטף, יש להם תסריט משויף או יכולת הבעה בעל-פה שהביאה אותם למדיום הנוצץ. מי שמדברים במשפטים של מילה אחת, כן, לא, אולי, לא 'כפת לי, או במשפטים כמו "התחביב שלי היה ללכת מכות, לפרק לאנשים את כל הגוף", לא מוצאים את עצמם בדרך כלל במרכז הפריים.

ב"תיקים מהסנגוריה" המצלמה מתמקדת, במכוון ובמפגיע, מי שהחברה הישראלית השאירה כנראה על רצפת חדר העריכה. חשודים, נאשמים, משכבות מגוונות מבחינה סוציואקונוצית, ממגזרים שונים של החברה, במצבים משפחתיים שונים – אין דפוס אחיד לעבריינות, מלבד העובדה שלכל אחד מהם הוצמד בשלב כלשהו סנגור מטעם מדינת ישראל. אלה אינם הפרקליטים שבדרך כלל רואים, לא בסדרות טלוויזיה אמריקאיות, וגם לא במשדרי החדשות והאקטואליה. מלבד המקרה המוזר של שולה זקן, שבמהלך משפט "הולילנד" נעזרה בסנגורים מטעם הסנגוריה הציבורית – וגם אז היו אלה סנגורי צמרת, מהסוג הנוצץ המופיעים בתיקי דגל שכאלה – עורכי דין מהסוג המייצגים בתיקים "קטנים", תיקים של יום-יום, מטעם הסנגוריה הציבורית, אינם מרבים להופיע בטלוויזיה.

הסדרה הזו חותרת כנגד כל האופן שבו הטלוויזיה, ורוב כלי התקשורת, משקפים את עבודת מערכת אכיפת החוק הפלילי בישראל. מה שרואים בדרך כלל בטלוויזיה וקוראים בעיתונים ובאינטרנט, הוא דיווח על תיקים "מפורסמים". בין אם המפורסמים האלה הם פוליטיקאים שסרחו, או אנשי עסקים העומדים בפני אישומים מתחום הצווארון הלבן, או סלבס שנקלעו לעבירות מס או חלילה אישומים על עבירות מין, או "מפורסמים" מסוג אחר – מי שעמדו במרכזם של אירועים פליליים שטילטלו את המדינה. רומן זדורוב, למשל, שהפך מוכר רק בשל היותו נאשם ברצח הילדה תאיר ראדה.

אם כבר מגיע תיק קטן, יומיומי, לטיפול תקשורתי, הטיפול נעשה באופן אנקדוטלי במכוון. אנחנו מסתכלים על "התופעה", לא על האדם. לא כל-כך אכפת לנו מגלינה מפתח תקוה, עריקה מהצבא, שהסתבכה בקטטה שבה הותקפה באופן חמור נערה עובדת, או מדוד שלא מתחייב להימנע מלחזור לדרך הפשע אם מאסרו יקוצר, כי כשיש לו בכיס 1,500 שקל ולא מאה שקל, הוא מרגיש כמו מלך. וכשמדברים על הסנגוריה הציבורית, זה נעשה בדרך כלל בצורת ראיון חגיגי עם הסניגור הציבורי הארצי, או בדו"ח מיוחד של הסנגוריה על מצב בתי הכלא. לא רואים את מאות עורכי הדין, בנצרת, בקריות, באשדוד ובמקומות נוספים, הפועלים כסנגורים מטעם המדינה, ומייצגים את כל מי שעומדים לדין פלילי בעבירות חמורות, ואין ידם משגת לשכור לעצמם עורך דין פרטי.

היכלים נוצצים, נאשמים עלובים

לא רק מבחינת גיבוריה של סדרת הדוקו הזו, חותרת "תיקים מהסנגוריה" תחת הייצוג התקשורתי המוכר של המשפט הפלילי, אלא גם מבחינת האופן שבו מסופר הסיפור. גם כאן, כמו ב"האישה הטובה", אורך כל פרק כ-40 דקות. אבל זה בערך כל הדמיון. כאן המשפט איננו מזורז, כאן דיוני מו"מ בין עורכי דין אינם מלווים בחידודים שנונים, כאן לא מתעקשים להותיר שמץ של אופטימיות, לא משנה כמה המצב מידרדר. כאן תסקיר שירות המבחן הוא חדשות רעות; כאן גזר הדין שנתנה השופטת, תובעת בפרקליטות הצבאית לשעבר, כשהיא רואה את הנאשמת העריקה, הוא חמור משהסנגור העריך תחילה; כאן המעצר הוא עד תום ההליכים.

כאן גם זועק לעין הפער בין היכלי המשפט החדשים – בחלק מהערים פועלים מבנים מצוחצחים שנבנו בשנים האחרונות – לבין עליבותם של הנאשמים, ושל חלק מעורכי הדין, הבאים בשעריהם. בעוד שבמקומות אחרים, כמו החצר הפנימית בבית משפט השלום בירושלים, בבניין היסטורי מט לנפול במגרש הרוסים, הם דווקא משתלבים באופן טבעי.

אחד המאפיינים החזקים ביותר של השיח התקשורתי על אודות פשיעה, עבריינות ואופן התמודדותם של בתי המשפט עם התופעות הללו, הוא על היד הרכה, רחמנות היתר שמגלים השופטים כלפי תופעות של פשיעה בינונית וחמורה. למה השופט גזר רק שנתיים, למה לא שבע שנים, שיירקבו בכלא ודי. "תיקים מהסנגוריה" מראה לנו את דמעותיה של סנגורית, שבית המשפט גזר על הלקוח שלה שנת מאסר בפועל, במקום חודשיים-שלושה שלהם קיוותה. את מבטו המזוגג של הקליינט, כשהוא מבין שנקלע כעת לחיי בית סוהר, זה הנתיב החדש של חייו.

מי שלא תפס את כל פרקי הסדרה בשידור השבועי, כדאי לו לתפוס את הפרק האחרון בסדרה, שישודר כאמור הערב, ולהמתין לשידורים מחזוריים. הבמאי מויש גולדברג והמפיק לירן עצמור לא המציאו את תת-הסוגה של ריאליזם משפטי, גם לא בתוך עולם העשייה הדוקומנטרית הישראלי, אך בשיטוטה של המצלמה שלהם בנבכי המערכת המשפטית, הם חושפים את פניה הלא זוהרים, הלא אטרקטיביים, ועל הדרך מצליחים להציב מולנו מראה חשובה. וכשאני כותב מולנו, אני מתכוון גם לאלה העוסקים באופן מתמשך בתיווך בין המציאות המשפטית לבין קהל הצופים והקוראים.

רשומה רגילה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s