על סדר היום

שנת המשפט הבאה: חילופי משמרות בביהמ"ש העליון

מרים נאור. נשיאת העליון הבאה. תצלום: אתר הרשות השופטת

מרים נאור. נשיאת העליון הבאה. תצלום: אתר הרשות השופטת

עם כל הכבוד לסאגת משפטי אולמרט הבלתי נגמרת, שנת המשפט הקרובה תתאפיין בראש ובראשונה בחילופי משמרות בבית המשפט העליון, עם פרישתו לגמלאות של הנשיא אשר גרוניס בחודש ינואר הקרוב. בימיהם של נשיאים כשמגר וברק, טקס חילופי נשיאים בערכאה השיפוטית הבכירה היה אירוע של פעם בעשור; אחר-כך התקצרו התקופות. גרוניס החליף את דורית ביניש בטקס שהתקיים ב-2012, וטקס ההשבעה של נאור יתקיים פחות משלוש שנים לאחר מכן. תקופת הכהונה שלה תהיה קצרה עוד יותר, כאשר כבר באוקטובר 2017 תחליף הנשיאה ה-13, אסתר חיות, את הנשיאה ה-12, נאור.

ירידתו של גרוניס מהבמה השיפוטית המרכזית היא מאורע החורג מהדרמה האישית האופפת אותו. יש כאן סיפור גדול יותר – והוא סיפור המדיניות השיפוטית של העליון לאורך הדורות. גרוניס תואר לא פעם ובצדק כשופט אפור, פורמליסט, חסר שאר-רוח – אך הוא בהחלט הצליח לעצב את העליון שבהנהגתו לפי רוחו ודמותו.

כך למשל, הוא ביקש לצמצם את מבול העתירות המוגשות לבג"ץ בעניינים פוליטיים וערכיים, והצליח בכך באמצעות הטלת הוצאות מרתיעות; הוא ביקש להצר את מרחב ההתערבות של בג"ץ בהחלטות של הרשויות האחרות – ועשה זאת באמצעות כרסום בעילת הסבירות; הוא ביקש לבחון את עבודת השופטים על-פי הספקים ומכסות, והנהיג נהלים למניעת דחיית דיונים והכשרות לכתיבת החלטות שיפוטיות לקוניות. אם כי, דוגמה אישית בנושא מתן פסקי דין זריזים הוא לא ממש נתן – ראו מקרה ערעורי אולמרט בפרשות ראשונטורס וטלנסקי.

נאור איננה עשויה מאותם חומרים, אף שבמונחים של שיח אקדמי משפטי, גם היא נחשבת לשופטת שמרנית. היא הוכיחה לא פעם את מחויבותה למאבק באנשי שררה שסרחו – מדרעי והבנקאים במחוזי ועד ראשי הערים שהואשמו בפלילים, ושנאור הובילה את הפסיקה התקדימית להדחתם ערב הבחירות. גם היא, כמו גרוניס, דוגלת בהקדשת עיקר התשומות השיפוטיות לתפקיד הקלאסי של פתרון סכסוכים בין צדדים, אך להבדיל ממנו היא איננה מאמצת שפיטה טכנית-פורמליסטית, אלא מאמצת עקרונות גמישים של עשיית צדק.

הוועדה לבחירת שופטים, שבחרה השבוע את נאור לכהונה הרמה, השלימה גם את פאזל שופטי העליון לשנים הקרובות, בבחירתה במני מזוז ובענת ברון להשלים את ההרכב, במקום עדנה ארבל וגרוניס עצמו. בזאת, אם לא יהיו זעזועים לא מתוכננים, נסגר שער הברזל על הערכאה הבכירה כמעט למשך כל תקופת נשיאותה של נאור. עד 2017 אין יוצא ואין בא, ואת בית המשפט ינהיגו נאור ולצידה אליקים רובינשטיין כמשנה לנשיאה.

יהיה מעניין לראות גם כיצד יתפתחו היחסים במשולש של רובינשטיין-מזוז-סולברג. מזוז היה משנהו של רובינשטיין כשזה שימש היועמ"ש, אך במידה רבה כהונתו שלו בתפקיד האפילה על זו של רובינשטיין. סולברג, שייחשב ותיק ממזוז על-פי מניין הוותק בעליון, היה עוזרו של רובינשטיין בטרם מונה לשופט שלום, בעוד שמזוז נחשב כבר לדמות בכירה בצלאח א-דין. לא יהיה פשוט, ברמה האישית, לאיש מהם.

יש האומרים, שבחודש ינואר הקרוב יעבור הכתר מגרוניס לנאור רק למראית-עין, ושבפועל היא אוחזת במושכות בעליון זה חודשים ארוכים. אפשר היה לחוש זאת באותו פסק דין בעניין הדחת ראשי הערים בת-ים, רמת השרון ונצרת-עילית, בעקבות הגשת כתבי אישום נגדם, אז תימרנה נאור את שופטי ההרכב לצידה, תוך שהותירה את גרוניס לבדו במיעוט. השאלה כיצד נאור עצמה תבחר לעצב את בית המשפט העליון שלה, שזורה בשאלה האם – את מה שנאור עשתה לגרוניס במהלך נשיאותו, תעשה גם הנשיאה שתבוא אחריה, אסתר חיות, לנאור עצמה. מי שמהלך במסדרונות העליון בימים אלה יכול היה לשמוע שיש מי שמאפיין, בשנינות מדויקת, את התנהלותה של חיות כבר עכשיו כזו של "נשיאה בפועל".

* פורסם במוסף "יומן" בעיתון "מקור ראשון", ערב ראש השנה 24.9.2014

רשומה רגילה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s