כותבים אורחים

בלעדי l בעקבות סערת החשדות נגד שופטים – שופט כותב: עושים לנו מעשי נבלה, ואנו מנועים מלהגיב

מאת שופט בכיר (שמו שמור במערכת) • מיוחד ל"ידיעה שיפוטית"

cropped-d794d7a2d79cd799d795d79f.jpg

התקשורת מפיצה בימים אלה מרה שחורה בצורת הדלפת ידיעות על התנהגות בלתי הולמת הגובלת בפלילים של שופט זה או אחר. כלי תקשורת אחד מתחרה עם משנהו על הבכורה בחשיפת "הראיות הלכאוריות". עדיין איננו יודעים אם יש אמת בשמועות אלה או שמא המציאות שונה. בינתיים הרוכבים על גל ההשמצה מתרבים כמעט ללא הצבת משקל נגד, ודאי לא משקל נגד ממשי, ודומה לעתים כי אינם מניחים לבדיקה/החקירה עד ששלוות הנפש הציבורית וביטחונו במערכת לא יושבתו או יעורערו.

כל מי שהפסיד אי-פעם בדינו, בין אם זה תובע או נתבע, מאשים או נאשם, בימים אלה או לפני עשור ויותר, לוחשים כעת, בעצמם או באמצעות אחרים מטעמם, על אוזני אמצעי התקשורת. התקשורת מלבה לעתים קרובות מדי את האש בעצמה, בכך שהיא רומזת כי ייתכן שיש עוד שופטים נוספים במערכת השפיטה שאינם ראויים, וכי מביניהם יש המסוגלים אף להמיט על החברה חוסר אמון מוחלט במערכת השפיטה. כל אלה מנסים להשכיח מליבנו את העובדה הפשוטה ולפיה חשש זה אין בו כל ממש.

כל שופט בישראל חי תחת לחץ תמידי, חודר עצמות, מטלטל ותובעני. לא כל הנראה כלפי חוץ מעל כס השופט היושב באולמו, עוטה על גופו את גלימת השופט ומנהל ביד רמה את הדיון שלפניו, משקף את המתחולל בליבו פנימה. ספונים כולנו בלשכותינו, שעות ארוכות, לילות כימים, לבטינו עמנו תמיד. בסופו של יום – בודדים אנו ברגעי ההכרעה. נטל האחריות כולו מוטל על שכמנו, הן בדיני נפשות והן בדיני ממונות.

לצד זאת יש להזכיר כי מערך הביקורת שעמו נאלץ להתמודד השופט הוא נרחב, מלבד הפיקוח המינהלי על עבודתו של השופט, שבמסגרתו מתפרסם יומן הדיונים שלו באתר האינטרנט, הוא נדרש שוב ושוב לדיווח מקיף לממונים עליו על היקף עבודתו, הספקו, ולוח הזמנים הצפוף שבו עליו לעמוד. בנוסף, מבוקרת עבודת השופטים על ידי גורמי חוץ מערכתיים, כמו חברי כנסת ושרים, לא אחת באופן בלתי מידתי ולא מאוזן. לצד אלה, מוסד נציב תלונות הציבור על השופטים עוסק אף הוא יום-יום בביקורת על עבודת השופט, ובוחן בעין מיקרוסקופית כל שלב ושלב בניהול ההליך השיפוטי.

אני מדגיש: ביקורת עצמית אינה זרה לנו, גם לא חיצונית. למידה מטעויות הינה מופת נעלה בעינינו. מעולם לא חששנו מדעה סותרת שתפריך את שלנו. ההיפך הוא הנכון. סיעור מוחות וחיפוש עיקש ומתמיד אחר אותות האמת והצדק האצורים בסוד החיים בכלל, ובעולם המשפט בפרט, מדריכים אותנו תדיר בעבודתנו כשופטים.

ואולם אמצעי התקשורת מסקרים לעתים את הדיון המשפטי באופן חסר פרופורציה, ומבקרים, לעתים באופן נוקב, את עבודת השופט, לרוב מבלי שהתשתית העובדתית ובוודאי המשפטית נמצאת בפניהם. כך לדוגמה, יש מדורים קבועים בכלי התקשורת השונים, הנוהגים לדרג את איכות עבודתם ומקצועיותם של השופטים.

השופטים סובלים מ"להקת נשכנים"

עצב ומבוכה אחזו בנו למקרא הידיעות המופיעות בתקשורת על אודות התנהלותו של שופט זה או אחר; בוודאי מן התוצאה בשטח, אולם לא פחות מן הדרך בה מוצגים הדברים. חשוב שהציבור הרחב יידע, כי כבני-אדם יש גם לנו כשופטים צרכים. הן צרכים חומריים כמו מזון, מים, מחסה וביגוד, והן צרכים רוחניים, חום, שייכות, אהבה על מגוון פניה, ומתן משמעות לחיינו בחברה ובמדינה שבה אנו חיים.

לא נולדנו עם תכונות המאפשרות לנו להתמודד עם עומסים בלתי נסבלים; גם לא עם השתלחויות חוזרות ונשנות מצד עורכי דין בודדים המופיעים בפנינו בצורה המעוררת תהיות של ממש; גם לא עם ביקורות לא הוגנות, הנובעות במקרה הטוב מחוסר ידע ובמקרה הרע מתוך זדון של ממש, מעין רצון ל"סגירת חשבון". את אלה אנו עושים בעזרת ניסיון חיים, חישול עצמי מתמיד, סבלנות אין קץ לשמיעת העדויות והטיעונים הנשמעים בפנינו, והתקשורת הבין אישית.

אין לי כל כוונה להגביל באופן כלשהו את הביקורת על התנהגות השופטים. עם כל הקושי, אני מעדיף אותה על פני פגיעה בחירות הדיבור. אלא שהסמכות הנתונה לאמצעי התקשורת, ובכלל זאת לביקורת, היא רחבה ורבת עוצמה, ונושאת בחובה סכנות של שימוש לרעה, שימוש מופקר לא פעם, חוסר איזון משווע – העומדים כולם בסתירה למהותה של אחריות מתבקשת.

מערכת השפיטה ורבים מיחידיה סבלו בשנים האחרונות מלהקה של "מכרסמים נשכנים", שבחלקם עשו לא אחת גם מעשי נבלה של ממש כלפי  שופטים מכהנים, שאינם רשאים במהלך כהונתם להגיב. ראינו רבים מאלה הממהרים, מסיבות אינטרסנטיות לחלוטין, לנסות לכרסם עד השלד, ואחר-כך לצקצק ביניהם בלשונם ולגלגל עיניים לשמיים בזכות חופש הדיבור.

מי שבא לבקר התנהלות של שופט, בכל תחום שהוא, בעיקר כשהוא ניזון משמועות, שהפצתן עלולה להיות בעלת השלכה קשה ולעתים אף בלתי הפיכה לשופט היחיד, חייב לחוש במלוא כובדה של האחריות המוסרית הרובצת עליו. הביקורת חייבת להיות קונסטרוקטיבית. גם כשהיא שוללת משהו, עליה לשאול את עצמה איך תסייע להפקת לקחים, שלא יפגעו חלילה בעבודה השיפוטית היום-יומית של כל מאות השופטים, עבודה שעליה נשען הציבור הרחב ובה הוא נותן את אמונו. חובתה של הביקורת להיות צנועה ולתת לציבור לחוש היטב בצניעות הזאת. רק ביקורת השומרת היטב על הגבול שבין עיון מאופק, מנומק וצנוע, המתבסס על עובדות ולא על קטעי רכילות, לבין שפיכות-דמים ברוטלית, היא ביקורת היכולה לתרום תרומה חיובית לביצור אמון הציבור במערכת המשפט.

חרקתי שיניים למקרא הכתבות המתפרסמות והנגזר מהן, לאיש עצמו בוודאי, אך גם למערכת השפיטה בכללותה. חששי מאובדן יכולתו של שופט זה או אחר, בפינה בודדה זו או אחרת, להתמודד עם המתרחש אילצוני לנסח מכתבי זה, מתוך תקווה ואמונה כי נזכה לכתיבה וביקורת מעט יותר אובייקטיביים, בהן תוצג לציבור הרחב תמונת חיי השופט בישראל במלואה, מבלי כמובן להקל ראש בצורך לטפל נכוחה בכל רבב שנפל, אם נפל.

שלא יימצא רבב בשופט

האמון הרב במעמדה של מערכת השפיטה כמקור הגנה על הערכים החוקתיים של המשטר, הוא לשמחתנו עדיין רב מאוד. יחד עם זאת, התהליכים ההיסטוריים והאנושיים מלמדים אותנו כי אין לקבל זאת כמובן מאליו. יש להקדיש יום יום, שעה שעה, את מרב הכוחות כדי להמשיך בביצור האמון של לפחות מרבית החברה הישראלית במערכת המשפט בכללותה, ובכל אחד מיחידיה הנושא בעול יום-יומי קשה מנשוא, בתנאים שאינם אידיאליים.

על מנת שלא לפגוע קשות באמון הציבור, על השופט היחיד, הבודד עם עצמו במרבית הזמן, להמשיך לא רק לשקוד על שמירת תקינותן של מערכות השלטון, ועל שימורם ופיתוחם של הערכים החוקתיים וזכויות האדם; אלא עליו להקפיד באותה עת על דרך התנהלותו שלו במשך כל שעות היום ובכל מקום בו הוא מופיע, בין בהיותו בתפקיד ובין מחוצה לו.

כשם שעוצמתה הפנימית של השיטה הדמוקרטית, וכוחה של מערכת השפיטה כחוליה מרכזית בהגנה על ערכיה, מותנים בהשקעה מתמדת בשימורם ובפיתוחם של ערכים אלה, לבל יישחקו, כך גם על השופט האינדיבידואלי להקפיד הקפדה יתרה עם עצמו, בבית המשפט ומחוצה לו, קלה כחמורה. האמון במערכת השפיטה אינו מובן מאליו, ויש לטרוח לשקוד ולהקפיד כל העת לבל יימצא רבב בהתנהלותו של השופט, כל שופט, באשר הוא נמצא. פגם לו יימצא אצל שופט יחיד עלול להקרין גם על שאר חבריו השופטים, כמו גם על המערכת בכללותה, עד כדי שחיקה במעמדה ובאמון הציבור בה.

רשומה רגילה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s