כותבים אורחים

שופט עליון ערבי מת, אולי שמעתם • כותב אורח

מאת גלעד גרוסמן, מיוחד ל"ידיעה שיפוטית"

זועבי. צילום אתר יוזמות קרן אברהם

ביום שישי האחרון הלך לעולמו השופט עבד אל-רחמן זועבי, שמת בגיל 82 המופלג לאחר מאבק במחלה קשה. לא שמעתם על כך? טוב, חיפוש בגוגל מראה שהיחידים שבחרו להקדיש כמה מילים לנושא היו מעריב וניוז 1. אפילו באתר בתי המשפט לא מופיעה על כך הודעה, שתוכל להשתלב לצד ההודעות על פטירתם של הרשם ראובן שמיע, שופט השלום מרדכי נדל ושופט העליון בדימוס אדמונד לוי.

המשפט האחרון דמגוגי. שמיע ונדל היו בעת מותם בטרם עת חלק ממערכת בתי המשפט. לוי נפטר זמן קצר יחסית לאחר פרישתו. זועבי פרש כבר לפני 12 שנה. הוא גם היה ערבי. שופט עליון (במינוי זמני, זמני) ערבי. אולי לא ניתן להשוות בין לוי, שופט עליון נחרץ שלא היסס להשמיע את קולו גם בדעת מיעוט, לבין זועבי. אבל בכל זאת ראוי לאזכר את השופט הערבי הראשון שכיהן במוסד רם המעלה.

זועבי כיהן 24 שנים כשופט, אולם כמו רוב השופטים, לא הותיר חותם רב. עד שב-1999, בהיותו סגן נשיא בית המשפט המחוזי בנצרת, מונה לשופט בפועל בעליון למשך תשעה חודשים. הוא יצר מספר תקדימים בעת כהונתו הקצרה, בהם סמכותו הייחודית של בית הדין השרעי לקבוע תשלומי מזונות, ותקדים "העד השותק" – מתן תוקף לעדות שנמסרה בפני רשות חוקרת גם כאשר העד סירב לחזור עליה בבית המשפט.

אולם אין ספק שהתקדים החשוב ביותר היה הוספת שם ערבי לאחר התואר "שופט בית המשפט העליון". עצוב לראות כמה מעט השתנה מאז ביחס לערבים בעולם המשפט. יעברו חמש שנים ממינוי של זועבי עד שסלים ג'ובראן יהפוך לשופט הקבע הראשון בעליון, והבא כנראה ימונה רק עם פרישתו של ג'ובראן. בערכאות הנמוכות המצב טוב יותר – השנה (רק השנה) מונה לראשונה שופט ערבי לנשיא בית משפט השלום בחיפה. ומה עם נשיא של בית משפט מחוזי? לא צריך להיסחף.

אלפי עורכי דין ערבים יש במדינת ישראל, אולם הם כמעט שאינם מוצאים את עצמם במשרדים הגדולים. בתחום הפלילי נדמה שעורכים הדין הערבים מייצגים כמעט רק חשודים ונאשמים מהמגזר (למעט תיקי סניגוריה ציבורית). עורכי הדין הערכיים אינם זוכים לבולטות תקשורתית מלבד בתיקים על זכויות המיעוט, ולא ממלאים את מוסדות הלשכה. גם כאן נמצא היוצא מן הכלל שמעיד על הכלל – נציגים עו"ד חאלד חוסני זועבי, שלא רק מכהן כיו"ר ועד מחוז הצפון של לשכת עורכי הדיןף אלא גם זכה ב-2011 להפוך להיות הערבי הראשון בוועדה לבחירת שופטים.

ומה לגבי בית משפט בעיר ערבית? ב-2001 החליט שר המשפטים דאז יוסי ביילין לאמץ את המלצותיה של ועדת ביין להקים לראשונה בית משפט שלום ביישוב ערבי. הוועדה קבעה, כך דווח אז, שהוחלט על הצעד בשל החשיבות הסימבולית של ההחלטה, ממש כמו מינויו של זועבי. 13 שנה אחר כך, דימונה על 33 אלף תושביה מתהדרת בבית משפט, אולם טייבה ושפרעם, שאוכלוסייתן 38 ו-25 אלף תושבים בהתאמה, יוק.

אפשר אולי להתנחם בכך ששמו של השופט תאופיק כתילי השתרבב בפרשת השופט יצחק כהן. בפרפראזה על דברי השופט משה דרורי, בפרשת דריסת עובדת החניון האתיופית – ייתכן שהמאורע המכונן של חייו של כתילי, שבו הוא יתקבל סופית לחברה הישראלית, כשווה בין שווים, הוא מעורבות, גם אם עקיפה, בפרשת מין עסיסית.

רשומה רגילה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s