על סדר היום

מי רוצה ללכלך על לדור בפרשת השופט יצחק כהן

וינשטיין ולדור

פרשת השופט יצחק כהן, שהבדיקה בעניינו הפכה ביום חמישי האחרון לחקירה פלילית מלאה, בהנחיית היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין, מאיימת להפוך לפרשת משה לדור. פרקליט המדינה לשעבר, שהאצבעות מופנות כלפיו כעת, חשוד ש"טייח" והשתיק את המידע המחשיד בעניינו של השופט כהן, שהועבר לידיעתו לפני כשנתיים. הקמפיין הזה, שבמסגרתו מנסים (שוב) להשחיר את דמותו של לדור, איננו תמים. צריך לראות מי מוביל אותו – כלי תקשורת מאוד מסוימים, מגובים בגלריה של פרשנים פוליטיים. גם כאלה שידועים בקשריהם עם דמויות פוליטיות, ומכאן הדרך לסגירת מעגל הנקם כלפי לדור, אינה ארוכה.

בפברואר 2010 פוצץ "ידיעות אחרונות" סיפור בלעדי בכותרת הראשית של עיתון יום שישי: הפרקליט אורי קורב, מפרקליטות מחוז ירושלים (פלילי), המשמש גם מרצה למשפטים במכללת "שערי משפט" בהוד השרון, התייחס בחוסר כבוד לשופטים במהלך השיעורים שהעביר, וכינה באוזני הסטודנטים את השופטים "חמורים גדולים". היה אף מי שטרח והקליט אותו. הפרסום, שבעקבותיו הושעה קורב מעבודתו, נפתחה נגדו חקירת נציבות שירות המדינה, ונשקלה העמדתו לדין משמעתי על ידי ועדת האתיקה המחוזית של לשכת עורכי הדין, נעשה ימים אחדים לפני תחילת שלב ההוכחות במשפטו של ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, שהואשם בבית המשפט המחוזי בירושלים בפרשות ראשונטורס, טלנסקי ומרכז ההשקעות. קורב היה חבר בכיר בצוות התביעה של אולמרט, לצד פרקליט המחוז דאז, אלי אברבנאל.

פרשת קורב והחמורים שיבשה את תחילת פרשת התביעה במשפט אולמרט. הפרקליטות נאלצה לבקש, בדחילו ורחימו, מהרכב השופטים לעכב בכמה שבועות את פתיחת שלב ההוכחות, ואולם השופטים לא היו במצב רוח נדיב במיוחד כלפי התביעה, נוכח העלבון האישי שחשו מדבריו, כפי שפורסמו. גם בהמשך המשפט, כשקורב שב לנהל את התיק מטעם הפרקליטות, אפשר היה לחוש במשב רוח צונן כלפיו מכיוון דוכן השופטים. צריך לציין עם זאת, שבסופו של דבר יושרו ההדורים, וקורב אף זכה למכתבי המלצה מחלק מהשופטים שישבו בדין בתיק אולמרט. אלא שהפרסום, ובעיקר עיתויו ונסיבותיו, ממשיכים לעורר חששות. "ידיעות" ידוע זה שנים כזירה תקשורתית נוחה וידידותית לאינטרסים של אולמרט. מי ערך את התחקיר? מי טרח להקליט את קורב ובשירותו של מי? המסתורין בעניין זה מעולם לא התפוגג.

והנה כעת, נוכח החשדות נגד השופט יצחק כהן, מיהר "ידיעות" לחגוג את הטענה שהמידע הועבר "בזמן אמת" ללדור, אלא שהוא קבר אותו, לא בדק ולא דיווח הלאה. באורח פלא, בדיוק כמו בפרשת קורב, גם עכשיו יכול אולמרט להפיק תועלת מהשחרת דמותו של לדור. רגע לפני שבית המשפט העליון מכריע בשאלת עיכוב ביצוע מאסרו של ראש הממשלה לשעבר, ושבועות ספורים לפני שמיעת ערעורו בפרשת הולילנד בעליון ובמקביל סאגת עדותה של שולה זקן בפרשת טלנסקי במחוזי – דומה שאולמרט שוב זקוק לבובת וודו שבה יוכלו הוא ודובריו המרובים, בשכר ובהתנדבות, לתקוע סיכות. זה קרוב לשנה שלדור כבר איננו פרקליט המדינה, אבל מה זה משנה – רוחו עדיין מרחפת על כלל ההליכים המשפטיים שאולמרט מסובך בהם. פגיעה באמינותו מיתרגמת לנקודות לטובת הנאשם בבית המשפט. תסמכו על אלי זהר, רועי בלכר ונווית נגב בהקשר זה.

לא בזמן אמת

כדי להבין אם יש שמץ של אמת בטענות נגד לדור, כדאי לחזור שנתיים לאחור. בנובמבר 2012 מחליטים נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס ושר המשפטים יעקב נאמן, להעביר את השופט דוד חשין, המכהן כנשיא בית המשפט המחוזי בנצרת, אל בית המשפט המחוזי בירושלים. זאת, בעקבות פרישתה לגמלאות של השופטת מוסיה ארד, זמן קצר לאחר שסיימה לשבת בראש ההרכב בתיק אולמרט במחוזי. על כהונת נשיא המחוזי בנצרת מתמודדים שניים מסגני הנשיא – השופטים תאופיק כתילי ויצחק כהן. במסגרת ההתמודדות, מגיעות לכל מיני אוזניים שמועות שונות ומשונות, חלקן מכלי ראשון וחלקם ב"טלפון שבור". בין האוזניים ששמעו את השמועות הללו – כתילי בעצמו, וכן פרקליטת מחוז הצפון, מירית שטרן.

באחת מישיבות העבודה של שטרן עם פרקליט המדינה לדור, שהוקדשה לנושאים אחרים, רגע לפני שהיא קמה לצאת מהחדר, מספרת שטרן ללדור בדרך אגב על חרושת השמועות שהגיעה אליה, אגב ההתמודדות האמוציונלית בין כהן לכתילי בבית המשפט המחוזי. בהקשר זה היא מספרת שפרקליטה שעבדה בעבר בפרקליטות המחוז ופרשה, וכעת משמשת סניגורית פרטית, סיפרה לה לאחרונה על תקרית שאירעה לה עם השופט כהן. יודגש: הדיווח הן מהפרקליטה לשטרן, והן משטרן ללדור – ככל שניתן לכנות את שיחת-החולין הזו "דיווח" – לא נעשה בזמן אמת, אלא שנים אחדות לאחר אותה תקרית.

שטרן מוסיפה ומציינת באוזני לדור את הפרטים הבאים: שהפרקליטה עצמה ציינה שהתקרית המדוברת הייתה "לא כלום"; שהפרקליטה הודיעה שאם תיפתח בדיקה או חקירה, היא תכחיש ולא תשתף פעולה; ששטרן עצמה ערכה בירורים שונים שהוליכו למסקנה חד-משמעית שלא זו בלבד שאין היתכנות לחקירה פלילית, אלא שאכן לא מדובר בעניין המצדיק, ולו בקירוב, נקיטת הליך כלשהו. לדור, בנקודה זו, עושה שגיאה – אף שמדובר בשגיאה טקטית ולא מהותית: מאחר שהוא מודע לכך שאם יחליט להעביר את הנושא בעצמו לבדיקה פורמלית, הוא מנחית הלכה למעשה מכת-מוות על הקריירה השיפוטית של כהן, הוא מחליט להסתפק בפעולות שעשתה פרקליטת המחוז. בעיני, היה על לדור להעביר את הדיווח ליועץ המשפטי וינשטיין, שהוא בעל הסמכות להורות על חקירה פלילית נגד שופט (ולכן גם היחיד שבסמכותו להחליט שלא לחקור), כדי שהוא יהיה זה שיקבל את ההחלטה.

האם לדור החליט למזער את ההתייחסות לעניינו של כהן מתוך גישה מזלזלת בתחום עבירות המין? זו טענה מופרכת – למשל פרשת ניצב ניסו שחם, שכתב האישום שהוגש נגדו באשמת ביצוע עבירות מין בשוטרות שהיו כפופות לו, הוא פרי יוזמתו של לדור; גם כתב האישום המתוקן שהוגש בסופו של דבר נגד נשיא המדינה לשעבר משה קצב, אחרי ביטול עסקת הטיעון שנחתמה עמו, הוא במידה רבה יציר כפיו של לדור. האם לדור שותף להתייחסות המקילה כלפי שופטים הנחשדים בפלילים, בעוד שכלפי פוליטיקאים הוא מפגין יד קשה? גם את זה מופרך לטעון, נוכח העובדה שבפרשת השופט יורם דנציגר, למשל, לדור נאבק עד חורמה מול היועץ וינשטיין, בטענה שאת התיק נגד דנציגר צריך לסגור מחוסר ראיות, או להגיש בגינו כתב אישום. וינשטיין היה זה שסגר את התיק מחוסר אשמה, וסלל את דרכו של דנציגר בחזרה לכס השיפוט.

הטענה כנגד המערכת המשפטית, הנוקטת גישה מגוננת כלפי השופטים, גם כשמתברר שאלה סרחו, היא טענה נכונה. כך בפרשת השופטת דליה מארק-הורנצ'ק שהתיק נגדה נסגר (הודות לסניגור שהגן עליה בשימוע, עו"ד יהודה וינשטיין); כך בפרשת השופטת ורדה אלשיך, שבה הפך נשיא העליון גרוניס את החלטת נציב התלונות על שופטים, אליעזר גולדברג, בעניינה לחוכא ואטלולא; וכך בשורה ארוכה של פרשות אחרות. ברור גם שנוכח עיבוי המידע שהצטבר בשבועות האחרונים בעניינו של השופט כהן, ההחלטה שלא לקיים בדיקה כבר לפני שנתיים מתבררת כעת כהחלטה שגויה. אך להאשים דווקא את לדור, שגישתו הלוחמנית באה לידי ביטוי גם בעניינם של קצינים, שוטרים ובכירים אחרים, ביד רכה, זו בורות במקרה הטוב.

דבר נוסף שכדאי יהיה לבדוק הוא מה בדיוק ידע וינשטיין כבר לפני שנתיים, ואיזה דיווח קיבל. כפי שמצטייר כעת, פרשת המידע שהיה קיים במערכת בעניינו של יצחק כהן, תיחקר בידי נציבת הביקורת על הפרקליטות, הילה גרסטל. סביר להניח שהבדיקה תחל רק לאחר שההליכים בעניינו של כהן יסתיימו, מאחר שללא אישורו של וינשטיין, אין לגרסטל מנדט להתחיל בבדיקה "בזמן אמת". אבל יש עניין נוסף שבו אין לה מנדט – והוא לחקור פרשות שבהן היה מעורב היועץ המשפטי עצמו בקבלת ההחלטות. כל תיק שהיועץ נוגע בו בעצמו, הופך אוטומטית לחסין מבדיקה על-ידי הנציבות, מאחר שפורמלית, גם גרסטל עצמה כפופה ליועץ. ולכן, אם יתברר שוינשטיין קיבל "דיווח" על החשד נגד כהן, גם אם מדובר בבדל דיווח, כפי שקיבל לדור, עשויה "פרשת לדור" להפוך ל"פרשת וינשטיין". מצד שני, סביר להניח שבמצב כזה העניין ייזנח. איזה אינטרס יכול להיות כבר לאולמרט להשחיר את דמותו של וינשטיין.

רשומה רגילה

2 מחשבות על “מי רוצה ללכלך על לדור בפרשת השופט יצחק כהן

  1. שי הגיב:

    יובל
    אינך מצליח להשתחרר מהשנאה לאולמרט. זה מדהים אורי קורב עשה מעשה שבמדינה מתוקננת הוא היה עף כמו טיל מהמערכת שחייבת להראות ממלכתית. לבד מהעובדה שהוא הועסק ללא אישור (אם זכרוני אינו מטעני).

  2. יובל, תודה לך על הכתבה מאירת העיניים, נכון תמיד אתה מסביר ואני מבינה הכל, אבל עכשיו תיארת גם את העבר ואת כל המיסביב ובאמת נתת תמונה כוללת והבנתי הכל. זה בטח לא קל לקשר את כל המידע ולהסיק מסקנות, תודה לך. אולי אלך ללמוד משפטים בזכותך. אוהבת אותך.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s