על סדר היום

שידורים מבית המשפט: צעד קטן ומהוסס לקראת שקיפות

2014-04-29 15.43.04-1

שני אירועים בעלי גוון תקשורתי מובהק מתרחשים היום (9.9.2014) בבתי המשפט. בבית המשפט העליון נערך פיילוט שבו התאפשר לצוותי תקשורת ושידור הן לשדר בשידור חי והן להקליט את ערוץ השמע של דיון מיוחד שנערך בבית המשפט העליון, שעסק בסוגיה תקדימית בתחום הפלילי. בבית המשפט המחוזי בתל אביב התקיים טקס הפרישה של השופטת נורית אחיטוב, ובמסגרתו קראה השופטת, שעמדה בראש הרכב השופטים שהרשיע אתמול את גואל רצון בעבירות מין מרובות, את הנימוקים לזיכויו של רצון מסעיף האישום של החזקה בתנאי עבדות.

מדוע הופרדו הנימוקים לזיכויו של רצון מהאישום התקדימי מיתר חלקי הכרעת הדין, שניתנה כבר אתמול? קיים נימוק פורמלי אחד, אבל הוא איננו מחזיק מים. על פי הנימוק הזה, הצדדים – דהיינו הפרקליטות וסנגוריו של רצון – קיבלו את הכרעת הדין המלאה כבר אתמול, ואולם הנוסח שיפורסם לציבור חייב להיות מצונזר, בשל הצורך להגן על פרטיותם של הנשים והילדים שהיו קורבנותיו של רצון. בשל הצורך לקבל את הסכמת הצדדים להשמטות וההשחרות בנוסח שיפורסם, היה צורך לתת בידם שהות של 24 שעות.

אלא שזהו איננו הנימוק האמיתי. אחיטוב מודעת היטב לאופי התקדימי של הסוגיה, והיא בחרה בתיק הזה להיות פסק הדין שיוקרא ברוב רושם בטקס פרישתה. אלא שבמקרה הזה, לסוגיה המשפטית התקדימית התלוותה גם פרשה שהיא כשלעצמה מחוללת סערה ציבורית – וכולל עשרות גיבורים בשר-ושם במחזה הזה, לרבות הנאשם עצמו, הנשים שהיו כפופות למרותו ועשרות צאצאיו. אפשר לשער שאחיטוב חששה שהדרמה האנושית-חברתית הזו תאפיל הן על חגיגות הפרישה של ראש ההרכב, והן על פלפולי פסק הדין. ההחלטה להפריד אפוא את הקראת הנימוקים לזיכוי מאישום ההחזקה בתנאי עבדות מיתר חלקי הכרעת הדין, היא אקט תקשורתי לכל דבר.

לא השידור הראשון

באותה שעה, בירושלים, הוזמנו כתבי המשפט וצוותי השידור להתחבר לקופסת-חיבורים מיוחדת, שהציבה הנהלת בתי המשפט בחדרון קטן המשקיף אל אולם ג', הגדול והמרכזי באולמות בית המשפט העליון. מצידה האחר חוברה קופסת-הפיצול לרשת מיקרופונים, שהפכו במידה מסוימת את משתתפי הדיון באולם המשפט, לשדרנים באולפן רדיו. כל אחד מהשופטים הישובים מאחורי הדוכן, ומעורכי הדין שסביב השולחן שמולם, מוצאים עצמם מדברים לא רק אל הנוכחים לפניהם ומאחוריהם, אלא אל הציבור כולו. באדיבות אותם כלי תקשורת – ערוצי רדיו, טלוויזיה ואינטרנט, החפצים לשדר את הדברים. הנהלת בתי המשפט סירבה לנמק מדוע לא פעלה בעצמה לשדר את מהלך הדיון בערוץ אודיו בפלטפורמה העומדת לרשותה – אתר הרשות השופטת.

אין זו הפעם הראשונה שמתקיים בישראל שידור מבתי המשפט. משפטיהם של אדולף אייכמן וג'ון דמיאניוק, שהואשמו בעבירות לפי חוק עשיית דין בנאצים ובעוזריהם, שודרו והוסרטו כמעט במלואם. ב-1996 ניתן היתר מיוחד לשדר ברדיו ובטלוויזיה את תמצית הכרעת הדין במשפטו של יגאל עמיר, שהורשע בבית המשפט המחוזי בתל אביב ברצח ראש הממשלה יצחק רבין. שלוש שנים אחר כך התיר בית המשפט המחוזי בירושלים לשדר את תמצית הכרעת דינו של השר לשעבר אריה דרעי. כאשר ביקשו כלי התקשורת לשדר גם את פסק הדין שניתן בערעורו של דרעי, דחה בית המשפט העליון את הבקשה. כתבי הטלוויזיה, שנכנסו ויצאו שוב ושוב מאולם המשפט, כדי לשדר לציבור, שידרו מידע שגוי בחלקו והוסיפו עוד רוחב לבלבול הציבורי.

אותו בלבול שורר, במידה מסוימת, עד היום. בימיי הראשונים ככתב משפט, לפני יותר מעשור, נכנסתי באחד הימים לאולם בית המשפט העליון מצויד בלפטופ, שהיה בעל יכולת להתחבר באמצעות טלפון נייד. אלא שדוברת בתי המשפט הודיעה לי שאין לשדר ישירות מאולם המשפט, גם לא טקסטים הנכתבים על מחשב, שכן הדבר נחשב לשידור אסור. באותה הזדמנות נאסר גם השימוש באס-אם-אסים – פורמטים אחרים של הודעות טקסט טלפוניות עדיין לא היו בנמצא. היום זה כמובן אינו המצב, ובדיונים משפטיים מעוררי עניין, יושבים כתבי המשפט וקלדני הטלוויזיה ומקלידים בזריזות את פסקי הדין בעת שהשופטים מקריאים אותם, באמצעות ווטסאפ, תוכנות צ'אט למיניהן, לטובת השדרנים העומדים מחוץ לאולם, מול המיקרופונים והמצלמות.

אנטי-קליימקס בשידור

עריכתו של ה"פיילוט" שבמסגרתו מתאפשר שידור ישיר כן הקלטת הדיון, ישירות מבית המשפט העליון, היא אכן אפוא צעד קדימה, בדרך לאפשר שקיפות אמיתית של הדיונים המשפטיים. צעד קטן וצנוע, יש לומר. נקודת הסיום צריכה להיות הצבתם של מצלמות-רשת ומיקרופונים בכל אולמות המשפט בישראל, תוך שכל דיון משפטי – למעט חריגים, כגון דיונים בדלתיים סגורות, דיונים שבהם נדונים ענייני ביטחון, ונושאים של צנעת הפרט – ישודר בקול ובתמונה בערוץ אינטרנטי ייעודי, באתר האינטרנט של הרשות השופטת. אל דאגה, הדבר לא יאיין את תפקידם של כתבי ופרשני המשפט, בדיוק כפי שהשידורים החיים מוועדות הכנסת ומליאתה לא ביטלו את הצורך בפרשנים פוליטיים.

על פי הודעת דוברת בתי המשפט, השידור מתאפשר מאחר ש"בתקופה האחרונה בוחנת מערכת בתי המשפט את האמצעים והמשאבים הנדרשים לצורך העברת שידורים ישירים לציבור הרחב בתיקים עקרוניים המתבררים בבית המשפט העליון. כחלק מתהליך הבחינה, ועם פתיחת שנת המשפט החדשה, הוחלט לקיים פיילוט שבמהלכו יתאפשר לכלי התקשורת להקליט ולהעביר בשידור ישיר השלמת טיעון בהליך עקרוני המתברר בימים אלה בבית המשפט העליון".

הסוגיה התקדימית שבה בחרו השופטים, היא במסגרת הליך של דיון נוסף פלילי, בפני הרכב מורחב של 7 שופטים, בשאלת אחריותו הפלילית של אדם להריגתו של אדם אחר, לאחר ששניהם ערכו תחרות של מירוץ מכוניות, שבמהלכה אחד מהם איבד את השליטה ברכבו, התנגש בקיר ונהרג (דנ"פ 404/13). בשלב הקודם של המשפט, בערעור שנשמע בבית המשפט העליון בהרכב שלושה, נקבע ברוב דעות שניתן להרשיע את הנהג בהריגה.

האזנה לערוץ השמע של הדיון המשפטי היא סוג של אנטי-קליימקס. כמי שצבר מאות שעות של האזנה לדיונים בעליון, מעצם השהייה באולם המשפט, אין בשמיעת הרהוריהם של השופטים תוך כדי הדיון משום חידוש מסעיר. טיעוני הצדדים וההערות השיפוטיות גם אינם מצייתים לכללים התקשורתיים בדבר הצורך לקצר, לתמצת ולדבר במקצבים של "סינק", כמקובל אצל שדרים, פוליטיקאים וכל מי שמתראיין בשידור כלשהו. אני בספק אם גם הציבור ימצא עניין בנכבי הטיעונים המשפטיים שהשמיעו הצדדים, עניין שעשוי להלאות מי שאיננו מצויד במומחיות ובעניין בתת-התחום הקונקרטי, באותה מידה שקריאת אלפי המילים (7,700 ליתר דיוק) בטקסט של פרוטוקול הדיון, שפורסם שעה קלה לאחר תום הדיון, איננו בדיוק חומר קריאה מרתק.

2014-09-09 08.47.06

פיילוט אחרי עשור

מה שכל הצדדים שכחו לספר הוא שהפיילוט החגיגי, לא רק שאיננו בגדר שידור תקדימי מתוך אולם בית המשפט, אלא שאף איננו מסמל שלב חדש שבו רשאי שופט לאשר שידור שכזה. הצעות חוק רבות שהוגשו לאורך השנים, במטרה לאפשר שידורים מבתי המשפט – האחרונה שבהן, שהניעה את נשיא בית המשפט העליון אשר גרוניס לאפשר את ה"פיילוט" הנוכחי – היא של חברי הכנסת יריב לוין (ליכוד) וזהבה גלאון (מרצ), שניים שאינם נוהגים לשתף פעולה בדרך כלל בנושאים חקיקתיים. על פי הצעת החוק, המהווה תיקון לחוק בתי המשפט, יהיה "רשאי גורם משדר לצלם, להקליט או לשדר דיון המתנהל בדלתיים פתוחות בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק או בבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים; בסעיף זה, 'גורם משדר' – גוף המשדר לפי דין שידורי רדיו או טלוויזיה לציבור או לחלק ממנו".

הצעת החוק מנוסחת באופן השולל לכאורה את שיקול הדעת מבתי המשפט בשאלה אם לאפשר או לשלול את האפשרות לשדר דיון מתיק מסוים, אלא רק מעניקה בידי שר המשפטים ונשיא בית המשפט העליון אפשרות לקבוע קריטריונים עקרוניים וסוגי תיקים שבהם יתאפשר שידור. אלא שכבר היום, בלא צורך בשום דבר חקיקה, רשאי כל מותב שיפוטי, בכל בית משפט, לאשר לכלי תקשורת לשדר או לצלם דיונים המתנהלים בפניו.

ומי שעדיין מתפעל מהיוזמה המרעננת של בתי המשפט, ראוי שיזכור שכבר בשנת 2004 הגישה ועדה ציבורית, בראשות השופטת דאז דורית ביניש, דו"ח לשר המשפטים, בנושא האפשרות לפתיחת בתי המשפט בישראל לתקשורת אלקטרונית. דעת הרוב בוועדה קבעה כי "יש לנהוג במתינות ובזהירות בנוגע להרחבת היקף הסיקור האלקטרוני של הליכי משפט בישראל, ואין הצדקה להנהיג תיקוני חקיקה בעניין זה". עם זאת, הוועדה הציעה "לאמץ הסדר ניסיוני זהיר ומוגבל בזמן, שיבחן הלכה למעשה את שאלת ההרחבה של סיקור אלקטרוני בבתי המשפט, עליו להיערך בזהירות רבה, במתכונת זמנית ומצומצמת, ובכפוף למגבלות ולסייגים".

אפשר לומר שהוועדה הצליחה: כל יוזמות החקיקה שהועלו כבר אז, ושהובילו להקמתה בשנת 2000 על ידי שר המשפטים דאז יוסי ביילין, נגנזו. מאידך, גם מסקנות הוועדה הוקפאו דה-פקטו למשך עשור שנים, והוצאו כעת מהנפטלין רק נוכח קיומן של הצעות חוק חדשות. יש לקוות אפוא שהצעד הבא בפתיחת אולמות המשפט לשידורים יתרחש בקצב מזורז יותר, ושחזון השידורים הכללי יתגשם עוד בימינו אנו.

רשומה רגילה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s