על סדר היום

תיק ביביטורס: לוינשטיין לא נותר שמץ של בושה

היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין וראש הממשלה בנימין נתניהו

היועץ המשפטי לממשלה יהודה וינשטיין וראש הממשלה בנימין נתניהו

כשהיועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, סגר בדצמבר 2012 את תיק החקירה נגד שר החוץ אביגדור ליברמן, בפרשת "חברות הקש", עוד נותר בו שמץ של בושה. היועץ היה מודע לכך שחלוף הזמן – המונח המכובס לסחבת – הוא הסיבה העיקרית לכך שהראיות נגד ליברמן הלכו והתמסמסו, עד לנקודה שבה יכול היה וינשטיין לומר בלב שלם שאין "סיכוי סביר להרשעה" ולשלוח את התיק למרתפי ההיסטוריה. אך הוא לפחות היה הגון מספיק להתנצל בשם מערכת אכיפת החוק, בגוף ההחלטה, על האיטיות הבלתי נסלחת שבה טחנה את התשתית הראייתית עד לאבקה דקה.

"יש הסברים סבירים להתמשכות החקירה ולהתמשכות בדיקת התיק במשרדנו", כתב אז וינשטיין, "ואולם עדיין, במבחן התוצאה, התוצאה רחוקה מלהיות רצויה. התוצאה הכוללת היא כי הטיפול בתיק ארך זמן ניכר. על כך אני מצר". אז עוד היו לוינשטיין צידוקים – למשל חיקורי הדין הסבוכים שהיה צריך לקיים במדינות רבות, וכן העובדה שליברמן והחשודים האחרים בעצמם עיכב את החקירה למשך שנה וחצי, במאבק בשלוש ערכאות שיפוטיות על זכותה של המשטרה לעיין בחומרים שנתפסו במשרדיהם של הסנגורים.

בספטמבר 2014 וינשטיין כבר לא מתנצל. את תיק ה"בדיקה" בפרשת ביביטורס הוא החליט אמש (4.9.2014) לסגור, בלי מילה של הבעת צער על הסחבת. וכאן, ברור לכל שחלוף הזמן היווה סיבה מרכזית לחידלון החקירתי, שהוביל להחלטה לסגור את התיק. אפילו וינשטיין עצמו מודה בכך: "אין סיכוי של ממש שהמשך הבדיקה, ואף חקירה פלילית, יובילו לממצאים ברמה הנדרשת להעמדה לדין", הוא כתב, "בין היתר בשל חלוף הזמן הרב מאז התרחשויות האירועים המתוארים". ועוד הוסיף היועץ, "הפעולות שבוצעו דרשו זמן, ותוך כדי הבדיקה הועלו טענות חדשות, התבררו עובדות, והתקבלו חומרים שהצריכו השלמות והמשך בדיקה". אך אויה: אותה התמדה בשמה פעל היועץ כביכול באסרטיביות חקירתית, היא זו שעמדה לבסוף לרועץ, וסיכלה את הסיכוי להשיג תוצאות.

חשדות למימון כפול

בדיקת מבקר המדינה וה"בדיקה" שקיימו הפרקליטות והמשטרה בנושא נסיעותיו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, החלו בפרסום תחקיר של העיתונאי רביב דרוקר בתוכנית "המקור" בערוץ 10, במארס 2011. התחקיר, שזכה לכינוי "ביביטורס", חשף פרטים על נסיעות רבות של נתניהו, הן בתקופה שכיהן כחבר כנסת מן המניין והן בתקופתו כשר בממשלה. על פי התחקיר, בני הזוג בנימין ושרה נתניהו קיבלו מימון כפול, משני גופים שונים, על אותה נסיעה לארה"ב, בספטמבר 2006. עוד העלה התחקיר, כי באוגוסט 2006, במהלך מלחמת לבנון השנייה, נסעו נתניהו, רעייתו שרה ואחד מבניו ללונדון, לכאורה במימון כפול של הכנסת והבונדס.

מבקר המדינה דאז, מיכה לינדנשטראוס, החל בבדיקת הפרשה, שהורחה בהמשך לבדיקת כל נסיעותיהם לחו"ל של שרי הממשלה מאז שנת 2006. לינדנשטראוס לא סיים את הבדיקה, והמבקר הנוכחי, יוסף שפירא, החליט להעביר את הנתונים הנוגעים לנסיעותיו של נתניהו כחבר כנסת (ולא כשר) לויינשטיין, לאור חוות דעת משפטית שלפיה למבקר אין מנדט לגבי חברי כנסת אלא לגבי חברי הרשות המבצעת בלבד. בפרקליטות קיבלו את החומרים מהמבקר טיפין-טיפין, ובכל פעם ביקשו עוד. בסופו של דבר העביר שפירא לוינשטיין דו"ח בצירוף את החומרים הנוגעים לנסיעותיו של נתניהו כיו"ר האופוזיציה, בין השנים 2006 עד 2009.

על פי הנתונים שהעביר שפירא לוינשטיין, באוקטובר 2006 שילם פויו זבלדוביץ, איל-הון יהודי מבריטניה, 8,500 ליש"ט על המלון של נתניהו ואחד מבניו בעת שהיה בבריטניה. עוד צוין כי לזבלדוביץ' יש אינטרסים עסקיים בארץ. על פי גירסתו של נתניהו בעדות שמסר לאנשי משרד המבקר, זבלדוביץ' הוא הספונסר של ארגון שדלני של יהודי בריטניה, ונתניהו הוזמן כדי לתת הרצאה עבור הארגון. באותה נסיעה העניק סוכן הכדורגל פיני זהבי לנתניהו ובנו כרטיסים למשחק צ'לסי נגד ברצלונה.

עוד נמסר בחומרים שהועברו ליועמ"ש, כי בנובמבר 2007 טסו בנימין נתניהו ורעייתו לפנמה לכנס של ארגון ויצ"ו. איל-ההון היהודי סימון פאליק, המקורב לנתניהו, שילם 6,300 דולר על טיסתם של נתניהו ורעייתו. פאליק העביר את הכסף לויצ"ו, ששילמו על כרטיס הטיסה של שרה. הזוג נתניהו הגיע לפנמה במטוסו הפרטי של פאליק. בספטמבר 2006 הגיעו נתניהו ורעייתו לבלגיה. איש עסקים בלגי בשם בנג'מין ואן אודנהובה שילם 18,975 דולר על טיסת הזוג נתניהו מארה"ב לפריס.

הדו"ח המשיך ופירט נסיעות נוספות של בני הזוג נתניהו בשנים 2006-2007, שמומנו כולן על ידי אנשי עסקים יהודים תושבי חו"ל, וכן אנשי עסקים אמריקאים ואחרים. על פי המסמך של משרד המבקר, גם ארגונים שונים מימנו את משפחת נתניהו, ובהם הבונדס שהשתתף במימון נסיעות של שרה נתניהו. עוד צוין בדו"ח כי חלק מהנסיעות היו על חשבון גופים זרים וללא אישור ועדת האתיקה של הכנסת כנדרש. במידע שהעביר משרד המבקר נמסר כי נתניהו לא הכחיש את רוב העובדות בחקירתו, אך טען כי לא חרג ממה שהיה מקובל עשרות שנים.

במאי 2014 פירסם המבקר את הדו"ח שלו בנושא נסיעות השרים, אך מזלו של נתניהו שיחק לו: לא זו בלבד שמקומן של נסיעותיו לחו"ל כח"כ נפקד מהדו"ח, מאחר שהועבר לויינשטיין להמשך טיפול, אלא שבעצה אחת עם היועמ"ש, החליט המבקר להימנע גם מפרסום המידע הנוגע לנסיעותיו של נתניהו כשר האוצר, וזאת כדי לא לשבש את ה"בדיקה" המשטרתית, שהייתה עשויה תיאורטית להוביל לחקירה פלילית. התברר שאותה "בדיקה" שעליה ניצח וינשטיין, הייתה גם התירוץ של נתניהו ועורכי דינו שלא לשתף פעולה עם משרד המבקר.

"מבקר המדינה בדק 16 נסיעות שנסע מר נתניהו בתקופת היותו שר האוצר", כתב שפירא בהקדמה לדו"ח, "משרד המבקר פנה לבא-כוחו של נתניהו על מנת לאמת את הנתונים שהיו בידי משרד המבקר ולהשלים נתונים חסרים, נוסף על כך נפגשו נציגי משרד המבקר עם נתניהו ובאי-כוחו. בדצמבר 2012 נמסרה למר נתניהו טיוטת הדו"ח שבה פורטו ממצאי הביקורת בנושאים הנוגעים אליו אישית, אולם עקב בדיקה שמקיים היועץ המשפטי לממשלה בנושא, נבצר ממשרד המבקר למסור למר נתניהו את החומר ששימש בסיס לביקורת. לפיכך נמנע נתניהו להגיב על הממצאים שהעלתה הביקורת". בנסיבות אלה, ציין המבקר, יפורסם הדו"ח בעניינו במועד מאוחר יותר. כעת, משהיועץ סגר את האפיק הפלילי, יוכל המבקר להשלים את הפעולות הדרושות לפרסום הדו"ח שלו.

לשקר בשביל הבוס

את תיק ליברמן סגר וינשטיין על פני 95 עמודים. את תיק ביביטורס הוא הטיס מעליו בתום 3 עמודים ושתי שורות. הנרטיב הבולט של המסמך: הסתתרות מאחורי המלצתם של ראש אח"מ, ניצב מני יצחקי, ושל פרקליט המדינה, שי ניצן, לסיים את הבדיקה ולא להורות על הרחבתה לחקירה פלילית. כמו במקרים אחרים שבהם עלו חשדות פליליים נגד פוליטיקאים, האחרון שבהם היה סילבן שלום, גם הפעם יוכל הפוליטיקאי החשוד לטעון ש"לא היה נגדו כלום", ובאיזה ראיון בעוד שנה-שנתיים להוסיף ש"אפילו חקירה פלילית לא הייתה". טכנית זה יהיה נכון, בגלל אותו הליך מגונה, של "בדיקה מקדימה", שאינה מובילה לדבר.

הבדיקה, שנוהלה על-ידי עו"ד אורי קורב מפרקליטות מחוז ירושלים (פלילי), התמקדה בטענה להוצאת חשבוניות כוזבות ומימון כפול לגבי שתי נסיעות של נתניהו – הטיסה ללונדון באוגוסט 2006 ולניו יורק בספטמבר 2006. כמי שהיה בצוות הפרקליטות גם בתיק ראשונרטורס, נגד ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט, קורב צבר ניסיון בתחום המימונים הצולבים והחשבוניות הכוזבות. סנגורו של נתניהו, עו"ד דוד שמרון, טען כי הכנסת מימנה את נסיעתו של נתניהו ללונדון וה"בונדס" מימן את טיסתה של רעייתו, שרה, אלא ששיטת העבודה של סוכנות הנסיעות גרמה לכך שגם חשבונית זו נרשמה על שמו של נתניהו. לגבי הנסיעה לניו יורק הוא טען ששתי החשבוניות הוצאו לאותו ארגון, בשני שמות שונים – תחילה בשם שגוי ולאחר מכן בשם הנכון.

ועדיין, לא ברור מה הוביל את וינשטיין להחלטת הסגירה. הוא עצמו מצהיר כי "נותרו שאלות שבא-כוחו של נתניהו לא השיב עליהן". כך למשל, תיאר היועץ כיצד דדי גראוכר, איש עסקים חרדי, העביר לנתניהו סכום כסף מזומן בדולרים. הכסף הועבר לנהגו של נתניהו במצודת זאב בתל אביב. גראוכר והנהג טענו שמדובר ב"מאות בודדות של דולרים", ושנתניהו לא שהה בחדר באותה עת. וינשטיין גם מצהיר שגירסאותיהם של גראוכר והנהג לא תאמו זו את זו, וסתרו גם ראיות חיצוניות. המשמעות: לפחות אחד מהם משקר, אם לא שניהם. למי שמשקר יש בדרך כלל סיבה טובה. סיבה כזו עשויה להיות רצון להגן על הבוס.

למרות זאת, מסיק היועץ כי "לא נמצאה תשתית ראייתית מספקת לכך שנעברה עבירה פלילית על ידי מי מהמעורבים, ולא נמצאו ראיות למעורבות כלשהי של נתניהו באירוע עצמו, או במודעותו אליו". כסנגור ותיק, ויינשטיין בוודאי יודע שראיות מושגות בדרך כלל בחקירה פלילית. רק במסגרת חקירה אפשר לחקור אנשים באזהרה, או לעצור אותם, לחפש מסמכים במחשביהם ובבתיהם, ובאופן כללי לבצע פעולות נוספות שאינן בשיתוף פעולה של ה"נבדקים".

בהמשך, קיבלו וינשטיין והפרקליטות ממשרד המבקר חומרים נוספים, שמהם התבררה זהות מתאמת הנסיעות של נתניהו – זוהי אודליה כרמון, "כ' ממשרד התחבורה" הזכורה מפרשת הנשיא לשעבר משה קצב. בעדותה בפני אנשי המבקר היא טענה שגראוכר מימן את שהותו של נתניהו בחו"ל בשתי נסיעות לניו יורק, בספטמבר ובנובמבר 2006. במשטרה היא כבר חזרה בה מהטענה בכל הנוגע לאחת מהנסיעות. גראוכר מצידו, סיפק גירסה כלשהי על "החזר הוצאות" מטעם ארגון כלשהו שבשמו פעל ושמטעמו מימן כביכול את הוצאותיו של נתניהו.

הנה איפוא, דוגמה מאלפת נוספת לאופן שבו מערכת אכיפת החוק, בעידן ויינשטיין, הורגת ברכות תיקים פליליים נגד אנשי ציבור. ממסמסים את התיק לאורך תקופה ארוכה; מפילים את התיק בין הכיסאות, בחריקות שונות ומשונות בין רשויות חקירה שונות; עושים את המינימום האפשרי כדי לבחון את הטענות שפורסמו עוד קודם לכן, ולא ממשיכים לחקור גם כשהממצאים מדליקים נורות אדומות; ולבסוף דואגים שכל הדרגים יקלטו מראש את רוח המפקד, כדי שאפשר יהיה להסתתר מאחורי עמדתם בסוף הדרך. ונתניהו? כל שנותר לו הוא להשליך את תיק ביביטורס לצידם של תיק בר-און-חברון, ותיק עמדי-והמתנות, אי-שם במרתפי מעון השרד של ראש הממשלה.

רשומה רגילה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s