על סדר היום

מאבק שחובה לנהל

האופן שבו יירשם בהיסטוריה טיפולן של רשויות החוק באולמרט לא צריך לשדר מסר של נרפות ורשלנות באכיפה, אלא מסר חד-משמעי שלפיו כולם כפופים לשלטון החוק

אהוד אולמרט

אפשר לשאול מה הטעם בהמשך כל ההליכים המשפטיים כנגד ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. הוא הרי הורשע באחרונה בלקיחת שוחד בפרשת הולילנד, ונגזר עליו עונש כבד של 6 שנות מאסר. ההרשעה וגזר הדין ייבחנו בבית המשפט העליון במסגרת הערעור שהגיש אולמרט, וכך גם הקביעה שבעבירה שעבר יש קלון. מה הטעם איפוא בהמשך הבירור המייגע של אשמתו בפרשות אחרות, כמו ראשונטורס, טלנסקי, או אפילו החקירה החדשה שנפתחה בעקבות שיתוף הפעולה של שולה זקן עם המשטרה, בחשד לשיבוש מהלכי משפט?

שהרי, אם הרשעת אולמרט בתיק הולילנד לא תתבטל בעליון, יש לדבר משמעויות משפטיות, פוליטיות וציבוריות מרחיקות לכת, שעשויות לייתר את ההליכים הפליליים האחרים כנגדו. ראשית, בעניין המסר הנורמטיבי: בפרשות ראשונטורס וטלנסקי הואשם אולמרט בעבירת מרמה והפרת אמונים, ואילו בהולילנד הואשם והורשע בעבירה חמורה יותר, שוחד. העונש שהוא עתיד לרצות עומד על 6 שנות מאסר, עונש חמור לכל הדעות. האמנם יש צורך בהטלת עונשים נוספים עליו בגין עבירות אחרות, שממילא ירוצו אולי בחופף לאותן שנות מאסר? כנ"ל לשאלת הקלון: כבר נקבע שבעבירות שעבר אולמרט יש משום קלון. האמנם יש הכרח לקבוע שיש קלון בכל העבירות שבהן הואשם? האם הדבר יגרום להרחקה נוספת של אולמרט מהזירה הציבורית, בהנחה שיש לו בכלל רצון לחזור אליה מתישהו בעתיד, יותר מאשר הורחק ממילא?

בדרך כלל במצבים כאלה, מועלה גם הטיעון בדבר הקצאת משאבים במשטרה ובפרקליטות. תראו כמה משאבים הושקעו בלכידתו של אולמרט, יטען מי שיטען, כמה חוקרים, כמה שעות פרקליטים, כמה ימי דיונים בבתי המשפט. טיעון דומה, אגב, נשמע גם בעניינו של השר לשעבר חיים רמון – אז נשלחו חוקרי משטרה לגווטמאלה רק כדי לגבות עדות מאותה קצינה שרמון הואשם בתקיפתה. מהו האינטרס הציבורי במיצוי הדין עם כל הלשעברים הללו? או בלשונם החדה של סנגוריו של אולמרט, בהתנגדות שהגישו לפתיחתו מחדש של המשפט בפרשת טלנסקי: "האינטרס הציבורי ששמו אהוד אולמרט איננו יכול להוות קריטריון לקבלת ראיות חדשות".

התשובה לכל השאלות הללו נעוצה ממסר הציבורי העולה ממכלול הליכיו המשפטיים של ראש הממשלה לשעבר. אולמרט הוא אמנם גם אזרח בעל זכויות וכיום אדם פרטי; אך כהונותיו הציבוריות, שבהן גם בוצעו העבירות שבהן הואשם ובחלקן הורשע – מעבירות את הדיון מהספירה הפרטית לציבורית. גם המסר שיעלה מהאופן שבו תסתיים כל אחת מהפרשות יישלח ליעדים ציבוריים, בין אם לדעת הקהל או לעבר פוליטיקאי-ההווה.

פרשת טלנסקי, למשל, הסתיימה במחוזי בקביעה שקבלת כספים במזומן מתורמים לא ידועים בחו"ל, והחזקתם בסודיות בכספות, היא פעולה מותרת לפוליטיקאי, כל עוד התביעה לא תצליח להוכיח מעל לכל ספק סביר שהכספים שימשו לצרכים פרטיים ולא "פוליטיים"; במחי הכרעה שיפוטית, הפכה העבירה המרכזית המונעת מנבחרי ציבור לגלוש לשחיתות, מרמה והפרת אמונים, לאות מתה ומגוחכת. ללא חקירה וכתב אישום בפרשת השיבוש החדשה, יבינו הפוליטיקאים שגם אם המשטרה החלה לחקור, מותר להשפיע על עדים, ללחוץ עליהם, לממן אותם, ובתנאי שישתקו.

האופן שבו יירשם בהיסטוריה טיפולן של רשויות החוק באולמרט, צריך לשדר לא מסר של נרפות ורשלנות באכיפה, אלא מסר חד-משמעי שלפיו כולם כפופים לשלטון החוק, לרבות שוכני צמרת השלטון.

* פורסם ב"מעריב", 12.8.2014

רשומה רגילה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s