על סדר היום

מה הוביל לעונש החמור שנגזר על לופוליאנסקי

אורי לופוליאנסקי

שש שנות מאסר על ראש עיריית ירושלים לשעבר, אורי לופוליאנסקי. זה העונש שגזר הבוקר (ה') שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב דוד רוזן, על אחרון הנאשמים בתיק הולילנד. בכך סיים רוזן את טיפולו בתיק, והכדור עובר לבית המשפט העליון: בתוך כשבועיים כבר יוגשו הערעורים הראשונים של חלק מהנאשמים על הכרעות הדין המרשיעות וגזרי הדין החמורים שנפסקו נגדם. אחד מהם יהיה ראש הממשלה לשעבר אהוד אולמרט. האקורד האחרון של רוזן נראה מחמיר, אולי אף אכזרי. אך האם הדבר אכן כך? ומהן הסיבות לקו הקשוח הזה של רוזן?

תחילה, לנסיבות המקילות של לופוליאנסקי, שבעטיין נראה היה שהוא במסלול לענישה קלה בהרבה מיתר הנאשמים לוקחי השוחד, שנענשו בחריפות. לאחר הכרעת הדין, שבה הורשע לופוליאנסקי בלקיחת שוחד, נקבע מועד לטיעונים לעונש. אלא שסנגוריו של לופוליאנסקי, עו"ד עמוס ון-אמדן ושלומית הראל-שוורץ, היו פטורים מלהתייצב באותו מועד, ובעניינם נקבע מועד אחר, ביחד עם נאשם נוסף שהורשע, אברהם פיינר. הסיבה לכך היא שלגבי שניהם היה צורך לשקול נסיבות רפואיות חמורות. מבלי להיכנס לצנעת הפרט, הטענה שאותה היה צריך לבחון הייתה שריצוי עונש של מאסר בפועל, בבית סוהר, יהווה סכנה של ממש לחייהם של השניים.

לפני עשרה ימים גזר רוזן את דינו של פיינר, והטיל עליו שישה חודשי עבודות שירות בלבד, כפי שסוכם בין הפרקליטות לסנגורים, וזאת אף שמתחם הענישה בעניינו עמד על 4 עד 6 שנות מאסר בפועל. "מצבו הרפואי של הנאשם איננו מאפשר את שהייתו בבית הסוהר", קבע רוזן ובכך קיבל את חוות הדעת הרפואית שהציגו סנגוריו. למען הסר כל ספק, הוסיף כי "לולא מצבו הרפואי החריג והמיוחד של פיינר, שאינו מאפשר את שהייתו בין כותלי בית הסוהר, היה עונשו שונה בתכלית השינוי מהעונש שעליו הסכימו הצדדים. העונש הראוי, לאחר ניכוי כל הנתונים העומדים לזכותו ולטובתו ולאחר שקלול מצבו הרפואי והעובדה כי לא אגורה שחוקה אחת נחתה בכיסו, היה עונש לא פחות מעונש של 5 שנות מאסר".

נהנה בעקיפין מהשוחד למטרות צדקה

וזה הקו המחבר השני בין פיינר ללופוליאנסקי. שניהם לקחו שוחד, אבל שוחד למטרות צדקה. לופוליאנסקי הוא מייסד הארגון "יד שרה", שעליו גם זכה בפרס ישראל. פיינר, לשעבר חבר מועצת העיר ירושלים, אחראי על הקמת ארגון צנוע יותר, "בית מלכה", הפועל בתחום החינוך. שניהם זכו לתרומות נדיבות ביותר מצד עד המדינה המנוח, שמואל דכנר, שהלכו לטובת מפעלי הצדקה שלהם; פיינר זכה לתרומות בסך של כמה מאות אלפי שקלים, לופוליאנסקי לכמה מיליונים.

זה, לכאורה, שיקול נוסף שאמור היה לעמוד לזכותם, ולהביא להקלה בגזר הדין. רוזן עצמו ציין כי "לופוליאנסקי הקדיש את חייו לעשיית מעשי צדקה וחסד. מדובר בנאשם שלא ביקש ליהנות דווקא ממטעמי החיים, ובוודאי לא להתפנק ולהנעים זמנו בחיים נוחים וראוותניים". ועם את, "הגם שלא נטל כספי שוחד לכיסו, כספי השוחד שימשו להעצמתו והגדלת כוחו והשפעתו. לופוליאנסקי זכה לתפקידים ציבוריים נכבדים ורמים בשל פועלו בארגון 'יד שרה'. הצלחת מוסד חשוב זה הינה הצלחתו".

אלא שהעובדה שכספי השוחד לא הגיעו לכיסו, לא יכולה הייתה לעמוד לזכותו, נוכח העובדה שכיו"ר הוועדה המקומית לתכנון ובנייה, נדרש לופוליאנסקי לאשר הליכים הנוגעים לפרויקט הולילנד. "לופוליאנסקי היה מודע להעברת מאות רבות של אלפי שקלים על-ידי יזמי פרויקט הולילנד, שנזקקו לסיועו, טיפולו והחלטותיו בקידום הפרויקט, לעמותת 'יד שרה'", כתב. הוא ציין גם שאחד מאירועי השוחד, שנאמד בקרוב למיליון שקל, עוסק בהקמת בית כנסת ורכישת ציוד משובח לאותו בית כנסת, עניין ש"אין לו דבר עם מאות הנזקקים לארגון 'יד שרה'".

למנוע טענה מוצדקת מצד אולמרט

כאמור, גם בעניינו של לופוליאנסקי עשו הסנגורים מאמץ רב לשכנע את בית המשפט בחומרת מצבו הרפואי. בעניין זה התנהלו דין ודברים בין הפרקליטות לבין הסנגורים, כשכל צד מבקש לקיים בדיקות מקיפות ולהעביר חוות דעת רפואיות מטעמו לבית המשפט.

"מצבו הרפואי של הנאשם הוא בכי רע", הסכים רוזן, "הוא חולה במחלות קשות". חוות הדעת הרפואית בעניינו של לופוליאנסקי הועברה לבדיקת גורמים רפואיים מטעם שירות בתי הסוהר, שהסיקו לבסוף כי הוא יכול לשהות בכלא בתנאים סניטריים מתאימים, ולזכות לטיפול על פי מצבו הרפואי. "שב"ס ערוך לטפל בחולים במצויים במצב רפואי דומה לזה של הנאשם", הודיע קצין הרפואה הראשי של שב"ס, ד"ר ליאב גולדשטיין. "באלה הדברים", כתב רוזן, "אין מנוס אלא לפסוק את העונש הראוי לנאשם, על פי מתחמי הענישה". מתחם הענישה שנקבע ללופוליאנסקי עומד על 5 עד 7 שנות מאסר בפועל.

אפשר להניח שרוזן ביקש לאזן, בבואו לגזור את עונשו של לופוליאנסקי, בין כמה שיקולים. מצד אחד, נוכח העובדה ששקלול מצבו הרפואי לא הוביל למסקנה שאסור להכניסו לבית הסוהר, יש צורך לנקוט כלפיו אמת-מידה שווה לזו של הנאשמים האחרים. גם אולמרט קיבל 6 שנות מאסר בפועל, אף שהשוחד שקיבל היה בסכומים נמוכים יותר. אם היה עונשו של לופוליאנסקי קל יותר מזה של אולמרט, היינו לבטח שומעים את סנגוריו של אולמרט טוענים בערעורם לעליון – כי הוא ספג עונש לא-מידתי, וחמור יותר מזה של לוקח-שוחד נוסף, שקיבל סכומים גבוהים עוד יותר – וטענה כזו, לו הייתה נשמעת, הייתה מוצדקת. מעמדם הרם של השניים הללו, המשחק כנסיבה לרעתם, הוא דומה פחות או יותר: שניהם כיהנו בתפקיד ראש עיריית ירושלים, ואולמרט גם כשר בממשלה. כהונתו של אולמרט כראש הממשלה איננה צריכה כמובן להילקח בחשבון, שכן הוא טיפס לתפקיד זה אחרי תום מעורבותו הפלילית בפרשת הולילנד.

זה מצד החומרה. בצד ההקלה, רוזן דאג להטיל על לופוליאנסקי את העונש המתבקש, אך בצירוף כוכבית קטנה, המבטיחה פחות או יותר שבסופו של דבר הוא לא יבלה שש שנים בכלא, וגם לא בניכוי שליש. "על המדינה לשוות לנגד עיניה כל העת את חוק שחרור על-תנאי ממאסר", ציווה רוזן, "שלפיו ועדת השחרורים רשאית בכל עת לשחרר על-תנאי אסיר ממאסרו, לאחר ששקלה חוות דעת של רופא". בקיצור, לופוליאנסקי ייכנס לכלא, מצבו יורע, הוועדה תשחרר, ועקרון השוויון יישמר. נתראה בעליון. (ת"פ 10291-01-12)

רשומה רגילה

כתיבת תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s