על סדר היום

הכנסת הגשימה את החששות לגביה

הכנסת

על מערכת הבחירות שהסתיימה כעת לנשיאות המדינה, אומרים שזו הייתה מערכת הבחירות המלוכלכת ביותר. ואכן, היקף החשדות, ההאשמות והדם הרע שדבק בהתמודדות הזו, היה מעל ומעבר למה שהיה מוכר עד היום. כשהפוליטיקאים ודובריהם מציינים זאת, המסר הסמוי הנחבא בדבריהם הוא שכל העיסוק ב"רפש" מיותר, ועדיף להתחבר תמיד לצד הטקסי-חגיגי-ממלכתי של מוסד הנשיאות, וה"חגיגה לדמוקרטיה" הטמונה בהליך בחירת הנשיא בכנסת. זו כמובן מניפולציה. הרדמת מנגנוני הביקורת של הציבור והתקשורת, מטרתה לאפשר לכל שרץ לעבור בסך, מבלי שהדבר ידליק נורות אדומות. להוותם של נבחרי הציבור שלנו, המגמה המסתמנת היא דווקא בכיוון ההפוך, והלחץ הציבורי שהוליד את חשיפת הצהרות ההון של המתמודדים הוא דוגמה מובהקת לכך.

חשדות פליליים הובילו לפרישתם של שניים ממי שטענו לכתר הנשיאות, השר סילבן שלום וח"כ בנימין בן-אליעזר. האחד נחשד בביצוע עבירות בנשים שעבדו בכפיפות אליו, והאחר חשוד בלקיחת שוחד, במסגרת הסתעפות של פרשת השחיתות בנמל אשדוד, שפרטיה טרם נחשפו במלואם. בעניינו של השר שלום הפרשה הסתיימה ב"בדיקה" בהוראת היועץ המשפטי לממשלה, יהודה וינשטיין, ובעניינו של האחר הוא זומן בבהילות לחקירה מלאה באזהרה – אף שגם עניין זה מוגדר כבדיקה. במאמר מוסגר יש להעיר שעל-פי הידוע על הנוהל הבלתי רשמי של "בדיקות" המקדימות חקירה פלילית, המאפיין הבולט שלהן הוא שלא ניתן במסגרתן לגבות עדות מחשוד באזהרה, ופרשת פואד מסמנת תקדים בהקשר זה.

אפשר כמובן לטעון שהמהלכים האלה הם דוגמה אופיינית להשתלטות המשפט הפלילי על כל חלקה ציבורית טובה, שרשויות האכיפה רודפות פוליטיקאים משיקולים של כוח ופרסום, ואם הטיעון הזה מושמע על ידי פרופ' דניאל פרידמן, הוא בדרך כלל מסתיים בכך שאבירי האקטיביזם השיפוטי אהרן ברק ודורית ביניש אשמים בכל. מצד שני, אפשר שהצורך בבירור חשדות למעשים פליליים של מועמדים לנשיאות המדינה, נובע מהידרדרות הנורמות במערכת הפוליטית, הידרדרות שאין צורך להיות פרשן פוליטי מפולפל כדי להבחין בה, לאורך העשורים האחרונים.

מערכת אכיפת החוק הפלילי איננה המנגנון המועדף לבירור שאלות טוהר המידות של הטוענים לכתר הנשיאות. ברור גם שעל הציבור לדרוש ממי שמהין להתמודד על התפקיד הרם, רף ערכי גבוה יותר מאשר אי-העמדה לדין, משיקולים של חוסר ראיות או התיישנות. ואולם בהיעדר מנגנון כזה – שעל הקמתו מיהרה להכריז שרת המשפטים ציפי לבני, וחובת הביצוע מוטלת כעת על כתפיה – נותרים לבדם היועץ המשפטי, פרקליט המדינה והמשטרה. ממילא כשהחשדות נופלים לתחום הפלילי, אין מנוס מלבררם עד תום.

ג'וב עתידי לחברי הכנסת

יש גישות שונות ביחס למהות תפקידו של נשיא המדינה בישראל. ואולם מוסכם על הכל שמדובר בתפקיד שעיקרו סמלי, טקסי, ממלכתי. ההיפך מאופרטיבי, וגם ההיפך מפוליטי. לא בכדי אמר אתמול (ג') ראובן ריבלין, הנשיא הנבחר, בהצהרתו הראשונה כאזרח מספר אחת, כי "מעכשיו אני אינני איש של מפלגה – מעכשיו אני איש של כולם". מלבד הסמכות להפקיד בידיו של אחד מחברי הכנסת את האפשרות להרכיב ממשלה לאחר הבחירות, שהיא סמכות המשיקה לתחום הפוליטי, כל יתר תפקידיו של הנשיא הם ממלכתיים גרידא: האמנת שגרירים, מתן חנינות, וכיוצא באלה.

אופיו הא-פוליטי של מוסד הנשיאות, היה אמור לדעתי להכתיב שגם האדם שיתמנה לתפקיד יבוא מקרב הציבור, ולא בהכרח מבין 120 חברי הכנסת. יש בישראל אישים בולטים, משכמם ומעלה, הבאים מתחומים מגוונים – אמנים, שחקנים, סופרים, פילוסופים, אנשי אקדמיה, תעשיינים, מורים – אנשי רוח ומעש, שלא בילו את שנותיהם דווקא במסדרונות הכנסת. הם ראויים להיחשב מועמדים לנשיאות לא פחות מוותיקי הח"כים או השרים. אלא שבחירת הנשיא מופקדת בידיהם של 120 חברי הכנסת, מה שמעלה את החשש הטבוע שהם יעשו שימוש בכוחם זה כדי לשמר את מוסד הנשיאות כג'וב עתידי עבור אחד מהם, ולא ייאותו לעולם לשקול מועמד מן החוץ.

כבר כתבתי בעבר שלדעתי מוסד הנשיאות מיותר, וניתן לוותר עליו ללא קושי. ואולם כל עוד הוא קיים, מן הראוי לפחות לנצלו למעט עשיית טוב. ניתן היה לעשות זאת באמצעות בחירה לכהונת הנשיא מועמד מן החוץ, בחירה שתלמד כי חברי הכנסת התעלו מעל שיקולים אינטרסנטיים צרים. אפשר היה לעשות זאת גם על ידי בחירה של אישה לתפקיד, ואפשר היה כמובן לעשות את שני הדברים גם יחד. ואמנם, בסיבוב הראשון של בחירת הנשיא העשירי, התמודדו שני מועמדים מן החוץ – פרופ' דן שכטמן, ושופטת בית המשפט העליון בדימוס דליה דורנר; וכן שתי נשים – דורנר, וח"כ לשעבר דליה איציק.

אלא שכידוע, איש מהם לא הצליח להעפיל לסיבוב הבחירה השני, לא אישה ולא מועמד מן החוץ, והתחרות התמקדה בין שני עסקנים ותיקים. כל זאת, בעוד התקשורת נסחפת לסקר את "המירוץ" במין חדווה השמורה בדרך כלל לחבורת ילדים נלהבים המתגודדים סביב מירוץ עכברים. הגדילה הכנסת לעשות כשהעניקה למועמדיה הפנימיים כמה עשרות מקולות חבריה לכל אחד, בעוד שחתן פרס נובל, המדען בעל השם העולמי, זכה בקול בודד. בכך הגשימה הכנסת את החששות הכבדים ביותר לגביה. ברכות לנשיא החדש.

רשומה רגילה

3 מחשבות על “הכנסת הגשימה את החששות לגביה

  1. האם הנאשמים מבינים במה הם שגו? מעניין על מה חשבו כשעברו על החוק? אני בעד מסגרת הסברתית ולימודית לאנשים בעלי מעמד במקומות מפתח ובעלי שליטה למניעת מעשים כמו של אורי לופליאנסקי למשל. היו נחסכים נפילות מאיגרא רמא ,כספים, שעות דיונים בית המשפט ועוד. יועז ורדה

  2. Varda Yoaz הגיב:

    היי יובל, קראתי ביומיים האחרונים את שכתבת בבלוג שלך, הדברים נכתבו בהבנה
    ובתבונה רבה, כך שגם אני יכולתי להבין הכל.
    תודה לך בני היקר והחכם
    אוהבת אותך אמא

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s