על סדר היום

הסיכול הנשיאותי של השופטת אגמון-גונן

אגמון גונן

שני כיסאות עתידים להתפנות בחודשים הקרובים בבית המשפט העליון. האחד בזמן הקרוב ביותר – בעוד כשבועיים וחצי יתקיים טקס הפרישה של השופטת עדנה ארבל; השני, בינואר 2015, יהיה משמעותי בהרבה – זהו כיסאו של הנשיא, אשר גרוניס. זהותה של הנשיאה המיועדת כבר ידועה מזה זמן, זו צפויה להיות מי שמכהנת בשנתיים האחרונות כמשנה לנשיא, השופטת מרים נאור. ואולם שני כיסאות מתפנים פירושם שהמאבק על מינוי לעליון הולך וצובר תאוצה.

שרת המשפטים, ציפי לבני, התלבטה זמן-מה אם למנות קודם כל שופט אחד באופן מיידי, ולהותיר את שאלת הכיסא המתפנה של גרוניס למועד מאוחר יותר. אלא שבהמשך השתכנעה שכמקובל במינויים לעליון, כדאי לדון במאוחד בכמה מינויים. זה נכון יותר עניינית, מאחר שכך אפשר להשקיף על הפאזל המקצועי בעליון במבט רחב יותר; וזה נכון יותר פוליטית, מאחר שמגוון הדילים נותן היתכנות פוליטית גדולה יותר להעברת המינויים. כך שנכון לעכשיו, לבני מתכוונת להגיע לדיל שימלא את שני המקומות המתפנים, ולהביא את ההצעה לדיון בוועדה לבחירת שופטים, מתישהו בחודשים הקרובים.

אחת המועמדות הבולטות, מבין שופטי בתי המשפט המחוזיים, להתקדם לעליון היא השופטת ד"ר מיכל אגמון-גונן, מבית המשפט המחוזי בתל אביב. היא נועזת, חדשנית, לא שגרתית, בעלת רקורד של פסיקות חברתיות, ושולטת במגוון ענפי משפט. היא גם מכירה את עבודת העליון ואת הפוליטיקה הפנימית שלו לפני ולפנים, מתקופת כהונתה כעוזרת המשפטית של הנשיא דאז, אהרן ברק, וכרשמת בית המשפט העליון. ברור גם שלפחות אחד משני המינויים חייב להיות של אישה, כי אחרי פרישתה של ארבל יישארו רק שלוש נשים בעליון. אלא שאגמון-גונן נחשבת גם לעצמאית, דעתנית, לעתים מרדנית. יש לה תמיכה בקרב רבים משופטי העליון, למעט אחד – חשוב למדי – הנשיא גרוניס. השבוע הדגים גרוניס שלא זו בלבד שהוא איננו תומך בה, אלא שהוא מוכן לצעוד כברת דרך משמעותית כדי לסכל את מינויה לעליון.

ניצחון זמני לשקיפות

ההזדמנות לכך נקרתה בדרכו של גרוניס, בדיון שהתקיים בערעור המדינה על פסק דינה של אגמון-גונן, בשאלת פרסום הטבות המס שרשות המסים העניקה לכמה חברות ענק, מכוח חוק עידוד השקעות הון. פסק דינה של אגמון-גונן ניתן בשני שלבים, בחודשים יוני ויולי 2013, במסגרת עתירה מינהלית שהגיש העיתון "גלובס" מכוח חוק חופש המידע. בהחלטה הראשונה, דחתה אגמון-גונן את טענת המדינה שבית המשפט לעניינים מינהליים בתל אביב נעדר סמכות מקומית לדון בעתירה, ושיש להעביר את התיק לבית המשפט בירושלים; כעבור שבועיים ימים החליטה לקבל את העתירה, והורתה למדינה לפרסם את שמות החברות שזכו להסדרי מס מפנקים מכוח חוק עידוד השקעות הון, בשנים 2006 עד 2012.

מבלי להעמיק במחלוקת בשאלת הסמכות המקומית, הפרקליטות, שייצגה את רשות המסים בהליך, טענה שמאחר שמקום מושבו של הממונה על חופש המידע ברשות המסים הוא בירושלים, רק לבית המשפט בעניינים מינהליים בירושלים יש סמכות לדון בעתירות מינהליות כנגדו. אלא שהשופטת אגמון-גונן דחתה את הטענה בשל הנסיבות המיוחדות של התיק, והביאה שלל נימוקים לתמוך בהחלטתה. "יש לכבד את מצוותו של מתקין התקנות", היא כתבה, "אך לטעמי הדגש, במקרים של ספק, צריך להיות לטובת העותרים".

יש בהחלטה הזו מכל טוב – על מעמדם של כללי הסמכות המקומית, על אתוס הפרקליטים הפועלים בשירות המדינה, על חובות ההגינות ועל עיתוי העלאת הטענה. אחד הנימוקים של השופטת לדחיית הבקשה, נובע מהעובדה הפשוטה שהמדינה כנראה נבהלה מהתוצאה הצפויה, כשגילתה שזו השופטת שמונתה לדון בתיק. "הבקשה [להעברת התיק] הוגשה לאחר שנקבע המותב שידון בעתירה", היא כתבה. מן הסתם נוצר איזשהו דם רע בין הפרקליטות, שביקשה להוציא את התיק הנפיץ מתחת ידיה של השופטת הליברלית, לאגמון-גונן שהתרעמה על מה שנתפש בעיניה כפורום-שופינג.

שבועות ספורים חלפו, וחששה של המדינה התגשם. אגמון-גונן קיבלה את העתירה, וקבעה חובות פרסום מרחיקות לכת על רשות המסים. הפרסום התבקש לא רק לגבי החברות שביקשו הטבות מס מכוח חוק עידוד השקעות הון, אלא גם לגבי גובה הסכומים שלהן זכו החברות שזכו להטבות הגדולות ביותר. הבקשה התייחסה, בין היתר, לחברות כי"ל, טבע, צ'ק פוינט, ישקר ואינטל, שלגביהן פורסם עוד קודם כי הן קיבלו הטבות מס על פי החוק לעידוד השקעות הון. רשות המסים ומשרד האוצר התנגדו כמובן לבקשה, אך דיווחו כי בשנת 2010 הסתכמו הטבות המס מכוח אותו חוק בסכום של 5.6 מיליארד שקלים.

אגמון-גונן כתבה פסק-דין מפואר בנושא חופש המידע. ניצחון אדיר לשוחרי השקיפות, שוחרי ההגינות בהתנהגות הממשלית, על-אחת-כמה-וכמה על רקע הדיונים על תקציב המדינה והמחלוקת הציבורית העזה בתחום הצדק החלוקתי, והטבות המס שלהן זוכים בעלי השליטה בחברות הענק. היא דנה בהוראות החיסיון בדיני המס, במעמדן של חברות ציבוריות לעומת אלה הפרטיות ובזכות לפרטיות של תאגידים, ובסופה של שקילה הורתה למדינה לחשוף את המידע המבוקש במלואו, בתוך שבוע ימים. "גלובס" חגג את הניצחון, אך במקביל העניק פתחון-פה לנציגי הטייקונים ודובריהם המגוונים, שמתחו ביקורת חריפה על ההחלטה.

אחת הטענות שעלו בדיון, עסקה בזכותן של החברות שזכו להטבות להצטרף להליך, ולהשמיע את עמדתן בטרם המידע נחשף. בעניין זה ערכה אגמון-גוונן הבחנה בין חברות ציבוריות לחברות פרטיות, אך בסופו של דבר הגיעה לתוצאה זהה ביחס לשתי הקטגוריות: "לא מצאתי כי יש לפנות ולקבל עמדת החברות בטרם חשיפת המידע", כתבה, "הטעם התומך באי גילויו של המידע המבוקש נעוץ בזכותן של החברות שקיבלו הטבות לפרטיות. טעם זה אינו יכול להישמע מקום בו המדובר בחברות ציבוריות, המחויבות, ממילא, בגילוי דוחותיהן הכספיים. אשר לגילוי סכום ההטבה באשר לחברות פרטיות, ככל שמצב זה מתקיים, הרי שבכך שחברה מבקשת לקבל הטבות מכוח החוק על חשבון תקציב המדינה, מכניסה היא עצמה לספירה הציבורית או המעין-ציבורית".

לא מקובל על גרוניס

המדינה מיהרה לערער לבית המשפט העליון על פסק דינה של אגמון-גונן. יד הגורל הייתה כנראה זו שהושיבה את הנשיא גרוניס בראש הרכב השופטים שדן בערעור. ביום שני השבוע, בדיון שהתקיים בפניו גרוניס והשופטים עוזי פוגלמן ונעם סולברג, התברר שלא רק שגרוניס נחוש לבטל את פסק הדין וההישג הדרמטי בתחום חופש המידע, אלא שבדרך הוא מבקש לרמוס קצת את אגמון-גונן, ולאיין את סיכוייה להתקדם במעלה הסולם השיפוטי.

"מה שקרה בעניין הסמכות המקומית לא מקובל עלינו", הוא ירה כבר בפתח הדיון, "כשלעצמי אני לא מוכן לדרך ההתנהלות של בית המשפט המחוזי". בחודשים שחלפו מאז פסק הדין ועד הדיון בעליון הגמישה רשות המסים את עמדתה, והיא כבר איננה מתנגדת לחשוף את שמות החברות שקיבלו הטבות מס באותן שנים, וכן את גובה ההטבות שקיבלו החברות הציבוריות, ולכן המחלוקת שנותרה מתמקדת בשאלת המידע הנוגע לחברות הפרטיות – ולשאלת התייצבותן האפשרית בהליך, והאם התייצבות זו לא תסכל את הפרטיות שהן עשויות לבקש. אלא שגרוניס לא התחשב בצמצום הדרמטי ביריעת המחלוקת – הוא היה נחוש לדרוך על שופטת המחוזי.

"נציע שהערעור יתקבל", הוא אמר לצדדים בדיון, "לדעתי צריך לבטל אותו [את פסק הדין של המחוזי]". בפסק הדין, שניתן באותו יום, כתב גרוניס: "החלפנו דברים עם פרקליטיהם של הצדדים לערעור, בין היתר משום שסברנו כי נפלה שגגה מתחת עטו של בית המשפט המחוזי שעה שדחה את טענת המדינה בדבר היעדר סמכות מקומית לדון בהליך. מאחר שההחלטה עליה השיגו המשיבים ניתנה על ידי רשות מינהלית שמקומה בירושלים, חובה הייתה להגיש את העתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים בירושלים. משהועלתה טענה בעניין על-ידי המדינה, ומאחר שהטענה הייתה נכונה, מוטל היה על בית המשפט בתל אביב להעביר את ההליך לבית המשפט בירושלים".

הוא לא הסתפק בכך. "נעיר עוד", הוסיף, "כי על בית המשפט הדן בעתירה דוגמת זו, לתת דעתו אף לסעיף בחוק חופש המידע, הקובע שבית המשפט לא יורה על מסירת מידע העלול לפגוע במי שאינו בעל דין, דהיינו צד שלישי, אלא לאחר שנתן לו הזדמנות להשמיע טענותיו". בשל הסיבות הללו, החליט העליון לבטל הן את ההחלטה בעניין הסמכות המקומית, וכן את פסק הדין. נוכח עמדתה המעודכנת של רשות המסים, בית המשפט לא היה חייב לנקוט צעד כה מרחיק לכת. אך ככה ייעשה לשופטת שהנשיא איננו חפץ ביקרה. (עע"מ 6539/13)

רשומה רגילה

4 מחשבות על “הסיכול הנשיאותי של השופטת אגמון-גונן

  1. מיכאל הגיב:

    החלטת גרוניס מתיישבת עם השקפת עולמו המשפטית הרואה חשיבות בפרוצדורה ואינה מסיגה אותה בפני המהות. גם פסק דינה של גונן מתיישב עם בית מדרשה המשפטי (אהרון ברק) המעדיף את המהות.
    מדוע צריך לראות בכך פוליטיקה קטנונית ולא מחלוקת עקרונית לגיטימית – רק שהפעם תומכי הפרוצדורה נמצאים במותב הערעור – לעומת כ- 30 השנים הקודמות בהן תומכי המהות איכלסו את העליון. (בעיקר ברק אך גם שמגר.)

  2. אלי הגיב:

    לא קראתי את פסק הדין אבל מהדברים שכתבת, המסקנה שלך נשמעת מאולצת מאד. אולי יש שם דם רע ואולי חשבונאות, אבל זה לא מתבקש מהעובדות שתיארת

    • אופק הגיב:

      אוסיף ואומר שכמו שהיא, הכתבה מלמדת יותר על הכותב (שרק לפני שבוע חדל לכתוב עבור העיתון שהיווה צד בפרשה) מאשר על נשיא בית המשפט העליון. נחשפנו כבר לקשר שלטון-עיתון אבל לא חשבתי שזה מתקיים גם בפוליטיקה של מערכת המשפט.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s