על סדר היום

הליברליות התקשורתית של דוד רוזן

פסטיבל תקשורתי

נשיא בית המשפט העליון, אשר גרוניס, זימן – כך פורסם אתמול (ב') – את שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב, דוד רוזן, לשיחת בירור, בעקבות הדברים שאמר רוזן על פסק דינו בתיק הולילנד, בכנס לשכת עורכי הדין באילת, שהתקיים בשבוע שעבר. בד בבד, הפיץ גרוניס מכתב לכלל השופטים, ובו ביקורת שרק אדם תמים יכול לכנותה מרומזת, כלפי רוזן. "הגם שלטעמי הדברים מובנים מאליהם", כתב גרוניס לשופטים, "אשוב ואבהיר כי השופט אמור לדבר בפסק דינו, ולא על פסק דינו".

גרוניס ציין במפורש כי הוא מפיץ את מכתבו זה, בעקבות כנס הלשכה שהתקיים בשבוע שעבר, ולקראת כנס מחוזות הלשכה שיתקיים בעוד כחודש. הוא הזכיר גם את כלל 29 לכללי האתיקה לשופטים, הקובע כי "שופט רשאי להרצות מדי פעם במסגרת גוף שאינו מסחרי, ובעשותו כן ינהג השופט במידת הזהירות הראויה המתחייבת ממעמדו". עוד מצא לנכון גרוניס להזכיר את אחת מהחלטותיה של ועדת האתיקה של השופטים, שהורתה לשופטת שביקשה להשתתף בפאנל במסגרת כנס כלשהו, כי "השופטת תימנע מלהתייחס למשפטים תלויים ועומדים במהלך דבריה בפאנל".

התרעומת של נשיא העליון התעוררה בעקבות הדברים שאמר רוזן, בפאנל שעסק בנושא הליך השימוע, במהלך כנס הלשכה. רוזן דיבר באופן חופשי באותו מושב, ולא קרא מן הכתב. הוא גם ניאות להשיב לשאלות שהופנו אליו, הן בנושא הדיון והן בעניין "הפיל שבחדר", כפי שהגדירה זאת מנחת הדיון, העיתונאית תמר אלמוג מערוץ 1, כלומר – תיק הולילנד.

אם רוזן לא ישאל, איך יידע

לפני שמבקרים את רוזן על התבטאויותיו, מן הראוי לבחון מה בדיוק הוא אמר. "את כל מה שהיה לי לומר, כתבתי בפסק הדין", פתח רוזן, "ואם אני נדרש להוסיף, אז אני אומר שאני שלם עם מה שכתבתי. את הביקורות אני משתדל לקבל באהבה, ולא באופן אישי. חלק גדול מהביקורות מאוד לא נוח לי לשמוע, אבל אני מתייחס אליהן בכבוד ויש בהן טעם רב".

באשר לביקורת שנשמעה על השאלות שהמטיר רוזן על שולה זקן, במסגרת פנייתה לבית המשפט בסיום שלב הטיעונים לעונשה, השיב רוזן כך: "נו, באמת. היא הופיעה וביקשה לקרוא בכתב, לשכנע לקבל את הסדר הטיעון. אם יש לי שאלות, האם יכולתי לא לשאול אותן? הרי זה ברור לגמרי. אין לזה שום קשר למר אולמרט. משפטו של מר אולמרט נסתיים, וכל מה שנאמר נאמר בקשר אליה. אני אחראי להוציא פסק דין נאמן. וכשבאה נאשמת ומבקשת לקבל הסדר טיעון, ולי יש שאלות, איך אני יכול שלא לשאול? אם אני לא אשאל, איך אני אדע?".

העיתונאי אביעד גליקמן מערוץ 10 שאל את רוזן האם הוא מתחרט על המילה "בוגד" שכלל בהכרעת הדין, בהתייחס לאולמרט שנטל שוחד. "בתיק כזה, כל מילה שכתבתי – חשבתי עליה ואני שלם עם עצמי", השיב רוזן בגילוי לב, "כל מה ששופט מוציא תחת ידיו, לעתים מאוד רחוקות כולם יסכימו עמו. ולכן אני מקבל את הדברים. אבל אני כתבתי ואני שלם לחלוטין". ואז הוא הוסיף: "לכל שופט יש הרגישות שלו. יש שופטים שנושא רכוש מטרף אותם, ויש שופטים שנושא האלימות מטרף אותם, ויש שופטים שפחות נוטים לזכות ויש כאלה שיותר. אני די אוהב לזכות, איפה שאפשר לזכות אני מזכה, אני רץ לקראת זיכוי. לכן אני מאוד שלם עם פסק הדין".

אכן, רוזן מפגין גישה ליברלית, מבחינת גילוי דעתו. מי שישב באולמו בעת שהתנהל משפט הולילנד, יכול היה להבחין בכך בנקל. רוזן איננו נוקט גישת "ספינקס", המאפיינת שופטים היושבים קפואים באולם, מחשש שמא יתגלה רמז למחשבותיהם רגע לפני מתן פסק הדין. הוא מדבר, הוא אקטיבי, הוא משתף במחשבותיו, הוא שואל שאלות. הוא שקוף. באופן אישי, אני מעדיף גישה כזו על פני הגישה הקפואה, ההופכית. בגישתו של רוזן גלום כבוד לצדדים, לעורכי הדין, וגם לציבור – בוודאי בתיק מסוגו של תיק הולילנד, שבו "העניין לציבור" מכתיב חובת accountability הן מצד הפרקליטות, והן מצד בית המשפט.

עד כמה גישתו הליברלית והמכבדת של רוזן איננה מאפיינת את השדרה השיפוטית, ניתן ללמוד מעוצמת הזעזוע שתקפה את שופטי המחוזי והשלום בתל אביב, נוכח דבריו בכנס אילת. ואולם את הביקורת הזו על רוזן – שמא נסתנוור מאור הזרקורים ומתשומת הלב התקשורתית העוטפת אותו בשבועות האחרונים – צריך לראות גם על רקע הגישה השמרנית המאפיינת את רוב השופטים, גישה השואבת השראה ישירה מנשיא בית המשפט העליון, גרוניס, שהוא אב-טיפוס של הגישה השמרנית. הביקורות שהוטחו ברוזן, שהעז לדבר על פסק הדין שיצא תחת ידיו, היו בעלות תוקף רב יותר, אם היה מתנצח עם פסק דינו שלו. אם, למשל, היה חוזר בו בדיעבד מהמילה "בוגד", או חוזר בו מקביעה או התנסחות שיפוטית שנכללו בפסק הדין. אז היו אמות הספים צריכות באמת לרעוד. אלא שכל מה שרוזן אמר הוא שהוא שלם לחלוטין עם פסק הדין, הן עם כל מילה שכתב בו והן עם התוצאה הסופית. אפשר לטעון שאין צעד ראוי מכך.

גרוניס נגד הפסטיבל

דווקא הגישה שמפגין גרוניס עצמו כלפי השיח התקשורתי המלווה הליכים שיפוטיים, היא הראויה לביקורת ולהסתייגות. במושב הפתיחה של כנס אילת נשא גרוניס נאום, מן הכתב כדרכו, ובו ביקורת לא רק על השתתפותם של שופטים בדימוס בשיח התקשורתי לאחר מתן פסקי דין בתיקים מעוררי עניין, אלא על עצם ניהול השיח התקשורתי.

"אנחנו חיים בעידן של שינויים טכנולוגיים מואצים", אמר גרוניס, "השינויים הטכנולוגיים הובילו למציאות תקשורתית חדשה. גם מערכת המשפט מושפעת מהשינויים האמורים. גורמים רבים מנסים להשפיע על ההליך המשפטי. עוד לא יבשה הדיו על החלטה או פסק דין ומייד מתנהלת לגביהם 'חגיגה' תקשורתית. לעתים 'הפסטיבל' מתנהל עוד לפני מתן פסק הדין ובכוונה להשפיע על בית המשפט. מגיבים שונים ממהרים להביע עמדתם בסוגיה. בחלק מן המקרים המגיבים מודים שאפילו לא קראו את ההחלטה או פסק הדין. כל זה לא מפריע ליצור הלך רוח ציבורי המופנה לא רק לגופה של ההחלטה, אלא גם לגופם של השופט או השופטת שנתנו את ההחלטה. מצער אותי מאוד שלעתים מוצאים אנו בין הדוברים והדָבַּרים אף שופטים בדימוס. מעניין מה היו אותם שופטים בדימוס אומרים אילו עדיין כיהנו כשופטים, ואחרים, שופטים בדימוס, היו מתבטאים בצורה דומה".

אפשר אולי להבין – גם אם לא להצדיק – ללבו של גרוניס, כאשר הדיון התקשורתי מתקיים לפני מתן פסק הדין; אי אפשר להבין מה מניע את הביקורת, כשהדיון התקשורתי מקיים לאחר תום ההליך. למה בדיוק מצפה נשיא בית המשפט העליון? שפסקי הדין יישארו באפילה? קבורים בספרי הפד"י וסמויים מעינו של הציבור? דומה שנשיא בית המשפט העליון צריך להודות לתקשורת, לא לגעור בה, על כך שהיא נושאת את הבשורה השיפוטית אל כל שדרות הציבור, בכל הפלטפורמות התקשורתיות העומדות לרשותה. אפשר שהאופן שבו מתנהל דיון תקשורתי אינו לרוחו של גרוניס, ואינו עומד בכללים הנוקשים של שיח אקדמי. אך זוהי בדיוק הפואנטה: בניגוד למה שהשופטים נוטים להניח, הדיון התקשורתי אינו מכוון אליהם, הם אינם קהל היעד שלו, אלא הציבור הרחב.

גם העין הביקורתית שבה נבחנים התוצרים השיפוטיים איננה אמורה לעורר כל תרעומת. כבר נקבע, כולל בפסקי דין של בית המשפט העליון, שחלק מתפקידיה של העיתונות, המסקרת הליכי משפט, הוא עריכת בקרה על תפקוד הרשויות – לעתים מדובר בעבודת התביעה, לעתים בעבודת השופטים. גם שופטים אינם חסינים מביקורת, וכמובן, יש להשמיע אותה באדיבות ובכבוד הראויים. נשיא בית המשפט העליון מכנה זאת "פסטיבל תקשורתי". זכותו. ואולם גישתו הארכי-שמרנית איננה צריכה לסמן את הדרך הראויה, לא עבור התנהלות בתי המשפט ביחס לתקשורת, ולא עבור הטיפול התקשורתי בנושאי משפט.

רשומה רגילה

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s